שילנסקי, יוסף-משה

יוסף-משה (יוסי), בן רחל ודב, נולד ביום כ"א באייר תש"ט (20.5.1949) בתל-אביב. הוא למד בבית-הספר היסודי "גיבורי ישראל" בתל-אביב, ואחרי-כן המשיך בלימודיו בבית-הספר התיכון-חקלאי בכפר סילבר, שליד אשקלון. יוסי התחנך לאהבת ארץ-ישראל והרבה לסייר ולשוטט בארץ, ברכב וברגל. יחד עם חבריו לתנועת "הצופים" ועם חניכי הגדנ"ע עשה הרבה במחנות ובקורסים שונים. אהבתו לטבע ולבעלי-חיים ניטעה בו מימי ילדותו, כשהוריו התגוררו בשכונה ערבית נטושה בפרברי יפו. יוסי היה חובב מוסיקה ובעיקר אהב לחני ג'ז ושירי עמים. כמו כן אהב לפרוט על גיטרה והצטיין ביכולתו לשרוק. משהתבגר למד עיתונאות והרבה לכתוב, ובחיבוריו הרבים העלה על הכתב את מחשבותיו והגיגיו, תיאר את מראה עיניו ואת תחושותיו, וידע להתבטא בתמציתיות, בבחינת מועט המחזיק את המרובה. מאז ומתמיד היה יוסי חברותי מאוד והיו לו ידידים רבים. הוא הצטיין בחוש הומור ואהב מעשי קונדס, אך עם זאת היה אדיב ומנומס, טוב-לב ונדיב רוח. כל ימיו אהב את בני משפחתו ורחש להוריו כבוד רב. יוסף גויס לצה"ל במחצית אוגוסט 1968 והתנדב לחטיבת "גולני". לאחר הטירונות השתלם בקורס צלפים ובקורסים מקצועיים אחרים. רבות שימש כאיש צוות מארב והשתתף במרדפים ובמארבים בגבול הצפון ובפשיטות אל מעבר לגבול. על חלקו בפעילות המבצעית הוענק לו "אות השירות המבצעי". לאחר ששוחרר מהשירות הסדיר הוצב ליחידת מילואים וכפעם בפעם היה נקרא לתקופות של שירות מילואים. כאשר פרצה מלחמת יום-הכיפורים גויס יוסף ונשלח עם חיילי חטיבת "גולני" לחזית הצפון, שם לחם בקרבות לשחרור החרמון ובקרבות אחרים. הוא יצא בשלום מהמלחמה ולאחר ששככו הקרבות שוחרר עם יתר אנשי היחידה. לאחר ימים אחדים גויסו שוב והוצבו על גבול הלבנון, לשמור עליו מפני חדירת מחבלים. ביום כ' בניסן תשל"ד (12.4.1974) בשעות הבוקר, כאשר חזר מפעילות מבצעית שוטפת, התהפך רכבו בצומת רמות-נפתלי והוא נהרג במקום. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית שאול. השאיר אחריו אב, אם ושני אחים. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "בנכם יוסי ז"ל שירת ביחידתנו בימים קשים. אך על אף הסבל הרב של חודשי השירות הארוכים, ובמיוחד מאז מלחמת יום הכיפורים, לא נפלה רוחם של יוסי ושל חבריו ליחידה. יוסי מילא את התפקידים שהוטלו עליו בנאמנות ובמסירות והיה לדוגמה ולמופת לחבריו".