שילו, דימיטרי

בן ולנטינה ואיוון, אח לויקי. נולד ביום כ"ח בניסן תשל"ד (20.4.1974) בקייב שבאוקראינה, שם גדל והתחנך. דימה סיים בהצלחה 11 שנות לימוד ולאחר-מכן החל את לימודיו באוניברסיטה בקייב, אותם סיים ובידו תואר ראשון בהנדסת חומרים. דימה אהב מאוד לקרוא, לעתים עד השעות הקטנות של הלילה. הוא גם אהב מאוד להאזין למוסיקת טרנס ובעיקר לרוק. הוא ניחן בכשרון מוזיקלי, ניגן על פסנתר ופרט על גיטרה. באפריל 1996 עלה לארץ עם הוריו, והשלושה הצטרפו אל אחותו ומשפחתה באופקים. דימה למד כחודשיים באולפן בקיבוץ בארי שבנגב, שם התגורר עם בני גילו במסגרת תוכנית מיוחדת לעולים חדשים. לאחר-מכן חזר להתגורר עם הוריו באופקים. לאחר מספר חודשים התקבל לאוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע, כמדריך במעבדות האוניברסיטה. מספר שנים מאוחר יותר סיים שם את התואר השני בהנדסת חומרים. באוקטובר 2000 התגייס לצה"ל כעתודאי. הוא עשה את אימוני הטירונות בניצנים, ובתקופה קצרה זו רכש חברים רבים. עם סיום הטירונות הוצב בחיל-האוויר ביה"ב (יחידת הנדסה ובחינה), כמהנדס חומרים בגף חו"ת. דימה נקלט במהרה והתחבב מאוד על מפקדיו וחבריו לצוות, לגף ולבסיס, ובלט במיוחד בצניעותו, בטוב ליבו, בשלוות הנפש שלו ובהומור הרב שבו. במאי 2001 קיבל דימה בהתרגשות רבה את דרגת הקמ"א (קצין מקצועי אקדמאי), דבר שסימן את תחילת דרכו בקריירה הצבאית, שנקטעה בטרם החלה, ביום י"ד באב תשס"א (3.8.2001), כשנפל בעת מילוי תפקידו. בן עשרים-ושבע היה בנופלו. דימיטרי נטמן בבית- העלמין הצבאי באופקים. הותיר אחריו הורים ואחות. סא"ל הלל, מפקד היחידה, כותב: "בעבודתו עסק דימיטרי בתחומים שונים של הנדסת החומרים, תוך הפגנת ידע רב ורצון ללמוד, להתפתח ולהעמיק. דימה היה אדם נעים הליכות, מצוין במידותיו ובהתנהגותו, בעל חוש הומור ושמחת חיים. הוא שאב הנאה מרובה משירותו עימנו, וגם אנחנו נהנינו מאישיותו ומיכולתו. דימה היה ערב יציאתו לקורס קצינים וחתם קבע לשלוש שנות שירות נוספות. דימה ייזכר ביחידה כסמל לרוח הציונות – השתלבותם של העולים בישראל ובצה"ל – וכמופת לאהבת האדם, המדע והמחקר."