בן אראלה ומרדכי, נולד ביום ה' בכסלו תשי"ב (4.12.1951) בחיפה. חיים למד בבית-הספר היסודי "עליה" בבת-גלים, המשיך את לימודיו בבית-הספר התיכון מקצועי "שפרינצק", שם למד בכיתה ט' ועבר ללמוד בגימנסיה הריאלית, במגמה עיונית. בגימנסיה זו השלים חיים את לימודיו התיכוניים. חיים אהב טיולים ומשחקי חברה. הוא הרבה לקרוא, ובעצמו כתב שירים. אף שהיה שקט ומופנם באופיו, ביקשו חבריו את קרבתו והרבו לבלות איתו. בשנת 1970 התגייס חיים לצה"ל. הוא ביקש להתנדב ליחידה מובחרת, וקיווה שישרת בחיל-הצנחנים. מאושר הוא היה, כאשר הוצב בסיירת "חרוב". חיים עבר קורס צניחה, קורס חובשים קרביים וקורס מ"כים. באוקטובר 1971, הוא עלה לדרגת רב"ט. בפעם הראשונה התנסה חיים בפיקוד על חיילים ביחידה מובחרת, וביניהם היו שעלו במרוצת השנים לדרגות בכירות בצה"ל. את מרבית שירותו עשה חיים במארבים ובמרדפים לאורך הקווים בבקעת הירדן ובגבול הצפוני. בשנת 1973 שוחרר חיים משירות החובה, בדרגת סמל. יחד עם חבריו ביחידה, הוא יצא לטיול במערב אירופה. בהיותם בספרד, הגיעה אליהם הידיעה על פרוץ מלחמת יום-הכיפורים. הם מיהרו מספרד לצרפת, התייצבו בשגרירות ישראל בפריס, ובהזדמנות הראשונה נשלחו במטוס לארץ היישר לחזית הצפונית. חיים היה בין כובשי החרמון הסורי במלחמת יום הכיפורים. כחצי שנה שירת חיים במילואים, וכשהסתיימה המלחמה חזר עם חבריו לאירופה, להמשך הטיול שנקטע באמצע. כששב לארץ, הוא התחיל לעבוד כמדריך גדנ"ע בבית-הספר "בסמ"ת" בחיפה. חיים שילב עבודה עם לימודים, והתחיל להשתלם בהנדסאות בניין בבית-הספר להנדסאים בטכניון. הוא סיים בהצלחה את לימודיו ונתקבל לעבודה בחברת "עמידר", כאחראי לשיפוץ בתים באיזור הגליל. כשנתיים ימים עבד חיים ב"עמידר", מילא תפקידים גם בוועד העובדים והיה מקובל על חבריו בעבודה. אולם הוא לא הסתפק בתפקיד שהוטל עליו, ועבר לעבוד בחברת בניין אחרת. במלחמת שלום הגליל נקרא חיים לשירות מילואים. הוא לחם כסמל, חובש קרבי, בפריצת כביש ביירות-דמשק, ליד הכפר מנצוריה. ביום ב' בתמוז תשמ"ב (23.6.1982) בקרב עם קומנדו סורי, שמע את חברו הפצוע זועק לעזרה. הוא חש אליו, ותוך כדי כך נפגע באש האויב ונהרג. בן 30 שנים הוא היה במותו. חיים הובא למנוחות בבית-הקברות הצבאי בחיפה. הוא השאיר אחריו הורים ואח. ראש הממשלה מנחם בגין כתב עליו במכתב תנחומים ששלח למשפחתו: "הבן הטוב מסר את נפשו על מטרה שאין צודקת ואצילה ממנה: להבטיח חיים ושלום לאיש, אישה וילד בישראל. שמו ינון לעד בתולדות האומה. דמותו תהיה למופת לכל הבנים, מדור לדור". שר הביטחון אריאל שרון כתב עליו למשפחתו: "חיים היה מוותיקי החיילים בפלוגה. שימש כסמל מחלקה, דאג לחייליו עד לפרט האחרון, הצטיין בעוז רוחו ובאחריותו המבצעית". מפקד יחידתו כתב עליו: "שייקר לחם בגבורה בקרב פנים אל פנים עם הקומנדו הסורי בלחימה על ציר דמשק-ביירות. הוא נפגע ונהרג, כשהגיש עזרה ראשונה לאחד מחייליו שנפצע. בזכותו ובזכות חבריו נהדף האויב והובטחה שליטת צה"ל על הציר". באזכרה ביום השלושים לנפילתו, אמר עליו מפקד פלוגתו: "בעלייה הקשה והמפרכת לגבעה, לאחר שנפצעו כבר שלושה מחייליו, היה זה חיים שדאג לאחרוני החיילים, תמך בכושלים ועזר לחיילים שהתקשו לסחוב את משאם הכבד. בקור רוחו ובניסיונו הרב השרה אווירה של ביטחון ושלווה בקרב המחלקה, באותו בוקר מוכה שמש ותשישות, בוקר של קרב, היה זה חיים שדאג שאחרון חייליו ירווה את צמאונו ויצבור כוחות, בעוד הוא חגור בחגורו ומשקפת לעיניו, כאשר חייליו נחים ואוגרים כוחות. הוא וידא ששום רע לא נשקף מן הגבעות והכפרים, ששרצו סורים מסביב. עם קרב, כשנדרש לתגבר בכיתתו את קו הלוחמים, היה זה ברור שיעשה זאת בלא היסוס ובדבקות שאפיינה אותו". בחוברת שהופיעה לזכרו העלו בני משפחתו, חבריו וחייליו קווים לדמותו, כאדם וכחייל
