בנם של אורנה ורומן. טל נולד בגבעת שמואל ביום ד' בניסן תשנ"ח (31.3.1998). אח רביעי לאירית, ענת ויעל. כשאימו גילתה שהיא נושאת בבטנה בן, שמחה והתרגשה מאוד. טל גדל והתחנך מן הגן ועד כיתה ח' בגבעת שמואל. בתיכון למד בבית הספר "קלעי" בגבעתיים במגמת אמנות. חבריו כינוהו "שיין", קיצור של שם המשפחה. ההורים קראו לו טלוש ויעל אחותו כינתה אותו באהבה "צ'יקמוק". טל היה ילד מקסים, נוח ושקט, רגיש במיוחד ואמנותי. גם כשגדל – התום וטוב הלב לא עזבו אותו. מעולם לא פגע באחר במזיד, ואם חשב שפגע – ביקש סליחה. מכיתה ב' השתייך למועדון הנוער "קריית אלון" במתנ"ס המקומי בגבעת שמואל. הוא אהב את הפעילות, וחש שהיא מאפשרת לו להביע את עצמו. בכיתה ח׳, אחרי שנים רבות כחניך, הוכשר בקורס הדרכה ומאז תרם רבות בתפקידי הדרכה מובילים לצד השתתפותו בפעילות. בכיתה י"ב, במאי 2016, זכה טל בהכרה ובהוקרה על פעילותו במועדון, והוכתר בטקס חגיגי ל"פעיל המצטיין המחוזי" של משרד החינוך – מינהל חברה ונוער, מחוז מרכז. בשנה האחרונה, בשיחת השיבוצים בכיתה י"ב אמר בצניעות: ״הציבו אותי בתפקיד שהמועדון הכי צריך אותי", גישה נטולת אגו לחלוטין שבבסיסה הרצון לתרום ולהשפיע ככל האפשר. טל הדריך את שכבת ו׳ והיה מדריך חברתי של השכבה הבוגרת (שכב"ג). בעירו הלך שמו לפניו כמוביל וכפעיל נוער. "במציאות שאנו חיים כיום בישראל, טל חריג בנוף," אמר ליעד אזולאי, מנהל מועדון "קריית אלון". "הוא חושב בגדול, יוזם, תורם, מתנדב לכל משימה, אהוב על כל השכב״ג – חברי השכבה שלו וגם על אנשי הצוות." מועדון "קריית אלון" העניק לו מגן הוקרה על תרומתו רבת השנים 2016-2003, בשכבת "גלעד". טל היה חבר נאמן ורגיש לזולת ולסביבתו במסירות יוצאת דופן, הראשון להתנדב ולעזור. בכל מקום שהגיע אליו הכירוהו כולם, תמיד התבלט בנוכחותו ומִגנט אליו אנשים. טל רכש חברים בבית הספר, בתנועה, בצבא ובכל הזדמנות; כל אחד מהם האמין שהוא חברו הטוב ביותר, כי זו ההרגשה שטל העניק לכולם. חד, שנון, בעל חוש הומור מפותח, נהג לומר ש"ציניות היא הדרך הכי קלה לעבור את החיים בשלום." המצחיקן של השכבה – ועם זאת נער צנוע ועניו. גם במסיבת סיום הטירונות חיקה את מפקדו והצחיק את כולם. בעל ידע נרחב, בחר בתבונה את הנתיבים שיצליח בהם. כשהחליט שהוא רוצה ללמוד לבגרויות – קיבל ציונים טובים מאוד במבחנים. בן שש-עשרה היה כאשר התחיל ללמוד ביולוגיה מורחבת, ובאותה עת הפך לצמחוני מתוך אידיאולוגיה. טל אהב לצלם, האזין למוזיקה מכל הסוגים ונהנה מאוד לרוץ, אף השתתף במרוץ גבעת שמואל השישי, ריצה תחרותית לעשרה קילומטרים; טל מיצה את החיים ואת הנאותיהם. לכבוד בר המצווה טס עם אביו למדריד, לצפות במשחק הקלאסיקו בין שני מועדוני הכדורגל הספרדיים, ריאל מדריד וברצלונה. שניהם אהדו את הכדורגל הספרדי. בבית הפגינו פתיחות, הכילו את שיגעונותיו והאזינו לביקורת שהשמיע כנער מתבגר. מדי פעם ניהל שיחות עם אימו. ואולם, אף על פי שהיה מוכן לעזור לכולם, הוא עצמו לא ידע לקבל עזרה, לא הסכים להיתמך ומעולם לא הרשה לעצמו להפגין חולשה. בכל הנוגע לצרכיו האישיים – היה מופנם וסגור. טל שמר על קשר טוב עם אחיותיו הגדולות והנשואות, בעיקר עם יעל, הבוגרת ממנו בארבע שנים. עם מותו חשה יעל שגופה נחצה לשניים. ב-31 ביולי 2016 התגייס טל לצה"ל. הוא רצה מאוד לשרת שירות קרבי וכשנודע לו ששובץ לחיל השריון – קיבל זאת באהבה. אחרי הטירונות התחיל קורס צמ"ה כטען [צמ"ה זה ציוד מכאני הנדסי וטען זה תפקיד בצוות הטנק]. הוא סיפר חוויות טובות מן הצבא ומעולם לא דיווח על קושי. כשאחד מחבריו לצוות חגג יום הולדת, קנה טל ב"שקם" ממתקים רבים ושפע מאכלים מפנקים ודאג לחגוג לו. סגן-אלוף חנוך דאובה מפקד היחידה כתב במכתב התנחומים להורים: "לאחר שסיים בהצלחה את שלב הטירונות בבית הספר לשריון, שובץ טל להמשך הכשרתו בגדוד 'שלח' שבחטיבת 'בני אור' ובו הספיק לשרת שבועיים. טל הִרבה להירתם ולהתנדב למשימות, מתוך רצון טוב ואכפתיות. טל התגלה כאדם חברותי, שהשרה אווירה טובה סביבו, והיה אהוב על חבריו." טוראי טל שיינפלד נפל בעת שירותו ביום ד' בכסלו תשע"ז (3.12.2016). בן שמונה-עשרה היה בנפלו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בפתח תקווה. הותיר הורים ושלוש אחיות. עדי מדר, חברתו לשכבה, כתבה בכאב ובגעגועים: "אין פה את החבר שלי, אין אותך, את הבן אדם הכי חכם ומצחיק בחבורה שלי, אין לי את הבשר הלבן שלי ואת האגדה הנקראת 'שיין'. אין לי למי לשלוח דברים מצחיקים על צה"ל ועל השריון, אין לי על מי לצחוק שהוא יותר אשכנזי ממני, אין לי מישהו לרקוד איתו לשירים שרק אנחנו שומעים, אין לי עוד בן אדם לחפור לי. … אני דולה מכל מיני שירים משפטים שמזכירים לי אותך … 'אי אפשר שלא להתאהב בך' – משפט שבכל פעם שאני שומעת את השיר גורם לי קצת להיחנק. 'אני יודע שהכול יסתדר, היו זמנים קשים, בסוף הכול עובר. על כל מה שלא יגיע – נתגבר. ניפול על הרגליים כמו פנתר'. האופטימיות שלך בכל דבר בחיים נתנה לי להישאר בחיוך ובראש מורם. עוד שיר שמזכיר לי אותך – 'גם זה יעבור'." חניכיו בתנועת "קריית אלון" כתבו דברים לזכרו – עדי טיטנג'י כתבה: "טל היה אדם מצחיק, תמיד היה לי כיף בסביבתו. נהניתי איתו לאורך כל הדרך שהוא הדריך אותי. טל לימד אותי ערכים חשובים ביותר לחיים. קודם כול להיות אדם. בכל פעם שצעקו עלינו במועדון, טל תמיד מצא את הדרך לעזור לנו ולהצדיק אותנו. טל היה אדם טוב לב, הוא לא היה צועק עלינו סתם, אלא תמיד ניגש אלינו בעדינות ובצורה נעימה. מאז ששמעתי את הידיעה הזאת הרגשתי צער וכאב. בכיתי כל הלילה ורציתי לחשוב שזה חלום ושזה לא קרה. בסוף הבנתי שזה לא חלום ושזו המציאות, ומאז כל היום בכיתי ולא הפסקתי לחשוב עליו. טל היה אדם טוב. זכיתי להכיר אותו ובעיקר ללמוד ממנו." מעיין בראון וקשת עזרא סיפרו שאהב את חניכיו גם כשהתנהגו שלא כראוי, "וכשהכנו לו את ספירת הימים לשריון – הוא שמח כל כך שאנחנו תומכים בו … גם כשהיה איתנו ברגעים קשים במועדון, תמיד העלה חיוך על פנינו ותמך בנו." יובל זוהר כתב מכתב תנחומים למשפחה: "הוא היה בשבילי אדם מאוד משמעותי בחיי. אני זוכר שתמיד תרם והשתתף בכל דבר שהיה יכול. אהבתי אותו מאוד. … בתור בן אדם ובתור מדריך. היו לי איתו הרבה חוויות מדהימות בפעולות ובטיולים. ידע לצחוק איתנו, לשמוח איתנו וגם לפעמים להיות עצוב איתנו, אבל תמיד היה איתנו." החניכות ליזה פלד, נועם ביתן ונטע לבני הוסיפו וכתבו: "אהבנו אותו מאוד, הוא היה מצחיק ואכפתי, הוא דאג לנו במחנה ובכל פעם שהיינו צריכות עזרה – הוא ישר רץ אלינו. אנחנו זוכרות שבמחנה קיץ כל המדריכים צעקו עלינו וטל לא. הוא בא אלינו אחרי שצעקו עלינו ואמר: 'אני אוהב אתכם, אתם שכבה של תותחים!' בפעולות הוא היה מצחיק אותנו, גורם לנו להרגיש טוב. כשנגמרה השנה והוא התגייס, התבאסנו מאוד שלא נראה אותו במועדון בכל יום שלישי. לפני חודש היה טקס אש במועדון, ברגע שראינו אותו, רצנו אליו וחיבקנו אותו. היינו קוראים לו בשמות חיבה, שיינפלד ושיין. אנחנו שמחות כל כך שיצא לנו להכיר בן אדם טוב כל כך." בינואר 2017 יזמו חברותיו לכיתה ולמגמת אמנות, מאי קופלר, נועה לוי ושחף פרדקין, תערוכה לזכרו, והיא הוצגה בבית הספר "קלעי" בגבעתיים, שם למד. חברות הקבוצה הביעו את רגשותיהן דרך יצירות אמנות שיצרו במיוחד לתערוכה.
