שיינבלום, דב (אבוד’ב)

בן צפורה (פניה) ואליעזר, נולד ביום י' בתשרי תרפ"ז 18.9.1926)) בירושלים, בה סיים את בית-החינוך על שם חיים ארלוזורוב. הוא שאף להשתלם באוניברסיטה במדעי הכימיה והפיסיקה, אולם אך התחיל בלימודים נאלץ להפסיקם בשל פעילותו הערה ב"הגנה" בשעת סכנה למולדת. דוב היה פעיל ב"הגנה" מנעוריו. תחילה היה קשר, ואחר-כך – לוחם בפלוגות חי"ש. בעל משמעת ואחריות למופת. ניחן בתכונות של מנהיג ונסך ביטחון בלב חבריו. מעשי אבות היו לו למופת. סבו, אשר על שמו נקרא, השתייך ל"הגנה עצמית" באוקראינה. הוריו וכל בני משפחתו – מפעילי ה"הגנה" הוותיקים וממפקדיה. היה מחונן בכשרון מוסיקלי ובקול נעים. ניגן בכינור, חליל ואקורדיון. היה מלא חדוות חיים, בעל נפש עדינה, ערה ותוססת. דב הקדיש הרבה מזמנו לחינוך הילדים בשכונות העוני. בפרוץ מלחמת-העצמאות לאחר החלטת עצרת האו"ם על החלוקה ב29.11.1947-, נמצא בשורות לוחמי החי"ש. השתתף בפעולות ה"הגנה" בסביבות ירושלים ובליווי שיירות. לקח חלק בהבקעת הדרך להרטוב. הוביל אליה שיירה ועודד את משתתפיה בביטחונו ובעוז- רוחו. בבוקר יומו האחרון חשה מחלקתו לעזרת הרטוב הנצורה. המחלקה הותקפה על-ידי המון פורעים ערביים שכיתרוה. התלקח קרב עז. אחדים מלוחמי המחלקה נפגעו. עם החמרת המצב התנדב דב לפרוץ את שורות התוקפים ולהזעיק עזרה לחבריו המותקפים. חברו אשר נלווה אליו נפצע ברגלו, דב גררו עימו, החביאו בתוך באר, והוא עצמו לחם נגד המון ערבי אשר רדף אחריהם. כל עוד היו כדורים ברשותו דחה את הצעת הערבים למסור להם את נשקו. הוא גם לא קיבל את הצעתם להשאירו בחיים תמורת נשקו ונפל לאחר שאזלה תחמושתו, ביום י"ג בטבת תש"ח 26.12.1947)). נקבר בבית-הקברות בהר-הזיתים. שמו נחקק באנדרטה שהוקמה בבית העלמין הצבאי בהר-הרצל לזכר חללי הרובע היהודי ולזכר לוחמים שנפלו במערכה על ירושלים והובאו לקבורה בהר-הזיתים.