שיין, נחמיה
בן בתיה ואליעזר. נולד בא' בתשרי תרפ"ב (3.10.1921) בפתח- תקווה. בהיותו בן שלושה חודשים עקרו הוריו לירושלים ושם עברו שנות ילדותו הראשונות. כשמלאו לו ארבע וחצי שנים עברה המשפחה לתל-אביב וכעבור זמן עקרה למרחביה, מקום שם החל אביו ללמד בבית הספר המקומי. נחמיה למד בבית הספר היסודי במרחביה ולאחר שתי שנות לימוד חלה אביו והמשפחה חזרה לירושלים. שם המשיך נחמיה בלימודיו היסודיים בבית הספר לדוגמא שליד בית המדרש למורים בשכונת בית הכרם. לימודיו התיכוניים סיים בעין חרוד ואחר כך היה לחבר הקיבוץ. שם החל לעבוד בענפי המשק השונים ולבסוף מצא את מקומו כעובד קבוע במסגרייה שבה עשה חיל ומצא עניין רב. בקיץ תש"ב עם התקרב הכוחות הגרמניים לגבולות ארץ ישראל, התגייס לחטיבת הפלמ"ח ובשורותיה התבלט בנועם הליכות ובשיקול-דעת. היה דייקן, ממעט לדבר ומרבה להקשיב, נקי דעת ובר ללב. בזכות כל אלה נתמנה ברבות הימים למפקד ולמדריך. הוא גם שותף בפעולות מבצעיות, ובכללן העלאת מעפילים בחופי הארץ. הוא היה בין המפקדים שהשתתפו במבצע שחרור המפעילים ממחנה עתלית (9.10.1945). אור לי"ח בסיון תש"ו 16/17.6.1946)) נערך מבצע "ליל הגשרים" שבמסגרתו יצאו יחידות פלמ"ח לפוצץ אחד-עשר גשרי כבישים ומסילות ברזל בשמונה מקומות בארץ, על מנת לנתקה מן הארצות השכנות. נחמיה יצא בראש יחידת פלמ"ח לפוצץ שני גשרים, גשר הרכבת וגשר הכביש, שנטו על נחל אכזיב. היחידה נתקלה באש שירו נוטרי הגשרים, וארבע-עשר לוחמים נהרגו; שלושה עשר מתוכם ונחמיה ביניהם, נהרגו כשהאש פגעה בחומר הנפץ שנשאו אתם וגשר הרכבת נהרס על הלוחמים שתפסו מחסה בן עמודיו. הוא הובא למנוחת עולמים בקבר אחים בבית העלמין שבחוף הכרמל. בשנת תשכ"ח (1968) הועברו עצמותיהם של י"ג חללי הפעולה לקבר שנכרה בלב האנדרטה שהוקמה לזכרם במקום נפילתם. קיבוץ עין חרוד הוציא לאור ספר לזכרו ובו מדברי חברים על דמותו ומכתבים ודברי הגות מפרי עטו; שמו הונצח גם ב"ספר הפלמ"ח", ב"ספר תולדות ההגנה" ועוד.
