בן רות וישראל. נולד ביום ה' בשבט תשל"ט (1.2.1979) בבאר שבע, בן שלישי להוריו, אשר עלו ארבע שנים קודם-לכן מארצות-הברית והשתקעו בעיר. את לימודיו החל בבית-הספר הממלכתי-דתי רמב"ם. בחודש שבט תשנ"ב (1992), פרשת "בא", עלה למצוות בבית-הכנסת העל-עדתי בשכונה שבה גדל, מוקף בני משפחה וחברים. לכבוד בר-המצווה נערכה מסיבה גדולה בבית החייל בבאר שבע, שם נשא אריאל את דבר התורה מפרשת השבוע. לאחר סיום לימודיו בבית-הספר היסודי עבר לישיבה התיכונית נתיב מאיר בירושלים. גילה רצינות והעמקה בלימודיו התורניים, והשאיר חותמו על חבריו ללימודים ועל מוריו: "הוא היה מאוד ייחודי. היה מתמיד גדול בכיתה התורנית ומאוד יקר לי," ציין הרב יואל מנוביץ. בתום כיתה י"א השתתף במשלחת שיצאה מהישיבה לפולין ולפראג. סיור זה היה משמעותי מאוד עבורו ועבור הקבוצה כולה, והעמיק את תחושת השייכות והקשר שלו לעם ולארץ. אריאל היה קשור מאוד למשפחה המורחבת – לסבים ולסבתא, לדודים ולבני-הדודים. עם סיום לימודיו התיכוניים, נסע לביקור אצל סבתו בארצות-הברית. התגורר עימה כחודש בביתה בבוסטון, ועבד כעוזר מחקר בבית-החולים שליד בית-הספר לרפואה באוניברסיטת הרווארד. בשובו לארץ, פנה ללימודים תורניים בישיבת מרכז הרב קוק בבירה, עד גיוסו לצה"ל. אריאל היה חניך בתנועת בני עקיבא, פעיל בשבטים ברמה ונריה שבסניף באר שבע. עם התבגרו החל להדריך, וקשר קשרים מיוחדים עם חניכיו, ביניהם ילדי עולים מאתיופיה שהתגוררו באתר הקרוונים נחל בקע. "אני מרגיש שהטעם בהדרכה הוא לא 'מה יצא לי מזה', אלא 'מה אני יכול לתת ולתרום'," כתב אריאל לחניכה. מעבר לתפקידיו בהדרכה, היה ידוע בהופעותיו ההיתוליות ובקטעי הקישור המצחיקים של שבתות הארגון. חוש ההומור המיוחד שלו הביא לבחירתו כ"רב פורים" בכיתה י"א. הוא ידע להצחיק בלי לפגוע או להעליב, ויצר סביבו אווירה טובה. אריאל היה גבוה ורזה, ותמיד חיוך מקסים מאיר את פניו. תחומים רבים עניינו אותו – כדורסל, פיתוח צילומים ובעיקר קריאה: ספרי בלשים, ספרי פילוסופיה, מחשבת ישראל. "רציתי להודות לך על הפתח שנפתח לי, עולם חדש של דעות ומושגים," כתב לספרנית בישיבת נתיב מאיר. אריאל אהב מאוד מוסיקה ובאוסף התקליטורים שלו נמצאת המוסיקה העדכנית ביותר. בעיקר אהב לבלות עם חבריו, לצחוק ולנהל שיחות. לא ויתר על מפגשים אלה גם בתקופת הצבא, למרות העייפות בסופי-השבוע. אופטימיות, דמיון וכושר יצירה היו התכונות שאיפיינו את אריאל. לקראת סיום לימודיו בתיכון הביאו אותו תכונות אלו, לצד כושר גופני מצוין, להתאמן בקפיצה לרוחק בשאיפה להגיע לאולימפיאדה בשנת אלפיים. אריאל "לקח את הדברים בקלות". בתיכון היה קר-רוח לפני מבחנים, בצבא התייחס בקלילות לתנאים ולאימונים הקשים. התנהגותו הנינוחה והתחושה הנעימה שהשרה סייעו תמיד להרגעת הרוחות בעת מצוקה. "אף פעם לא היה מסרב לבקשה, כל מה שיכול היה לתת לחברים, למשפחה, לחניכים – נתן," ציינו חבריו. בשבתות וחגים באו סבלנותו ואהבת-הבריות שלו לידי ביטוי מיוחד במינו – ילדי הרבנים שהגיעו לבית-הכנסת קפצו לזרועותיו ואריאל היה מקבל על עצמו בחיוך את תפקיד ה"גננת". לצד סובלנותו ואופיו הרגוע, חשב תמיד כיצד אפשר לשפר וליעל מערכות שהכיר. בתנועה מצא דרך להדריך מבלי לנקוט משמעת נוקשה, ובישיבת מרכז הרב ניהל שיחות עם רבו על יתרונותיה של המסגרת הישיבתית ועל חסרונותיה. אריאל התגייס לצה"ל באפריל 1997. שאיפתו התממשה והוא הגיע לחטיבת שריון. התקדם בקורסים ובהכשרות המקצועיות והגיע לתפקיד טען-קשר בטנק מפקד הפלוגה בגדוד גור. כדרכו, לא התלונן על הקשיים וציין בפני משפחתו וחבריו רק את הצדדים החיוביים בצבא. חברו לשירות אודי, מתארו: "מקצוען וחייל טוב, בלי לחץ ודריכה על חברים, אלא עם הרבה סימפטיה ואורך-רוח." לאחר יום של טיפולים בטנק, אור ליום י"ד בתשרי תשנ"ח (15.10.1997), ערב סוכות, יצא אריאל עם חבר לשמירה לילית. על שביל השמירה במחנה תרצה נהרג מפגיעת טיל לאו. בן שמונה-עשרה היה בנופלו. הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בבאר שבע. הותיר אחריו הורים וארבעה אחים – ירון, חווה, מיכל ונעה. מאות חיילים, חברים ובני משפחה מכל רחבי הארץ ליווהו בדרכו האחרונה. לאחר מותו הועלה לדרגת רב-טוראי. "אריאל קיבל תפקיד בכיר ויוקרתי, אותו מילא באהבה וברמת ביצוע גבוהה הראויה לציון," כתב מפקד יחידתו. בתום השלושים נערך לזכרו שיעור בבית-הכנסת, אותו נשא רבו מאיר טויבר מישיבת נתיב מאיר. בחודש טבת תשנ"ח אירגנו תלמידי המחזור של אריאל בישיבה ערב לימוד לזכרו, בו נשאו דברים אודותיו ראש הישיבה ומורים נוספים. יום לפני ט"ו בשבט תשנ"ח, יצאו תלמידי בית-הספר רמב"ם, שבו למד אריאל, לנטיעת חורשה על שמו ביער יתיר. אריאל נהרג בשלב מתקדם של אימונים לקראת תפקיד מבצעי בשריון. שבוע לפני נפילתו עבר עם חבריו בהצלחה רבה בוחן צוות. בגמר המסלול היה אריאל אמור לצאת לקורס מפקדי טנקים. ביום סיום האימונים התייחדו חבריו של אריאל לפלוגה עם זכרו, ובנוכחות בני המשפחה וקציני הגדוד הקדישו לו שיר בחדר ההנצחה הגדודי. בסניף תנועת בני עקיבא באר שבע מרכז, הוקדש חדר ההדרכה לזכרו של אריאל, בטקס בנוכחות ראש-העיר מר דוד בונפלד. משפחתו תרמה ארון-קודש ושולחן לקריאת התורה לבית-הכנסת של סניף בני-עקיבא בבאר שבע. "אריאל היה בבחינת אותו סולם המוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. יכול היה להתחבר לדברים המעשיים ביותר באותה דבקות שבה התעסק בדברים שבקדושה. אריאל התקשר לכל עניין ולכל אדם והעולם החזיר לו אהבה," נשא לזכרו דברים אלירם בקל, בערב הלימוד המיוחד בישיבת נתיב מאיר. חברו יוסי הוסיף: "בעולמנו אנו נפגשים לעתים ב'אנשי הרוח' ולעתים ב'אנשי המעשה'. אריאל, באופן נדיר, הצליח להכיל בתוכו את שני העולמות גם יחד, האחד משלים את האחר. כאשר אני נזכר באריאל אני מבין את המשמעות הנפלאה של הבשורה האמיתית של היהדות, והיא היכולת לשלב בין הניגודים, לאחד את הקרעים ולחבר את העולמות. "הורשת לנו ראייה מלאת תקווה, חוסר אנוכיות ודאגה לזולת. השארת לנו עולם ומלואו. מי ייתן ולא יידעו את הכאב שלנו בעם ישראל," נפרד ממנו אביו.
