שייביץ, שמאי

בן מיכאל ולאה. נולד ביום י"ט בניסן תש"ח (28.4.1948) בתל-אביב. סיים את לימודיו בבית-הספר היסודי "שפירא" בעיר-מולדתו והמשיך ללמוד את לימודיו התיכוניים עד כיתה י"א בבית-הספר התיכון העירוני ט' – במגמה הסוציולוגית. השתייך לתנועת "הצופים" בנעוריו והיה חבר גרעין צפית. בספטמבר 1966 גויס לצה"ל ופניו לנח"ל. הוא היה חייל שהביע את רצונו להישאר בפלוגה גם לאחר האימון המתקדם. ביצע את כל המוטל עליו והיה יוצא עם פלוגתו לכל פעולה ומירדף. התבלט כחיל אמיץ ללא חת. בגרעין הכירו את לבו הטוב של שמאי שהסתתר מאחרי חיוך "לגלגני" ואת רצונו החזק ונכונותו לפעול. חברי-הגרעין ידעו להעריץ את כוח-רצונו הנחוש בעברו בהצלחה את תקופת הנח"ל המוצנח ואת הבגרות והאחריות שהעמיס על כתפיו בתקופה ההיא. אך פעם, בהיתקלות עם מרצחים חבלנים, ביום כ"ד באלול תשכ"ח (19.9.1968), נפצע פצעי מוות. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית שאול. מפקד- הפלוגה כתב במכתב-תנחומיו להורים השכולים כי "הוא היה חייל ממושמע ולוחם טוב והתעלה על כל בני המחזור שלו בעבודתו בכל התפקידים שהוטלו עליו. שמאי נפל בקרב עם מרצחים שחדרו לארץ כדי לפגוע באזרחים שלווים ובנסותו לעצרם שילם על כך את המחיר הכבד ביותר". החוברת "סיפורו של גרעין" שהוציא לאור גרעין צפית במלאת שלש שנים לנחלאותו הוקדשה לזכרו של שמאי "שנפל במירדף אחר מחבלים בבקעת הירדן" ובה הועלה זכרו.