שיוביץ, יוסף (שיו)

בן הילדה-אסתר ויעקב-צבי, נולד ביום כ"ה בטבת תר"ץ (25.1.1930) בעיר רטה (סנץ), צ'כוסלובקיה. בתקופת מלחמת- העולם השנייה עברה המשפחה עם גל-הפליטים הראשון לבודפשט, בירת הונגריה ועם כניסת הגרמנים לבודפשט הצטרף יוסף בן ה15- עם אביו ואחיו למחתרת ההונגרית. לאחר שבני משפחתו נתפסו והובלו למחנה-ריכוז נותר יוסף לבדו כשנה. כעבור זמן נפגש עם אחיו ואחותו שהצליחו להימלט ממחנה-הריכוז והצטרפו לגרעין התיישבותי (שהצטרף אחר-כך למשואות יצחק). בדרכו לארץ עבר יוסף את מחנות אוסטריה, גרמניה ואיטליה, ובדצמבר 1947 ראה את חופי הארץ מעל סיפון אוניית-המעפילים "חיים ארלוזורוב" שנתפסה והועברה לקפריסין. מיד עם בואו ארצה התגייס לצבא והיה חייל טוב, אך עצור ומכונס בתוך עצמו. הבשורה הרעה על נפילת גוש עציון (אחיו ואחותו, חברי משואות יצחק, נפלו בשבי) מילאה אותו רצון-נקמה עז. יוסף השתתף כמקלען בכל קרבות גדודו בחטיבת "אלכסנדרוני" ועימו ירד לדרום. בעת מבצע "חורב", נערך מבצע "חיסול" נגד "כיס פלוג'ה", שבו היתה נצורה חטיבה מצרית. ההתקפה נערכה על אגפו המזרחי של ה"כיס", באזור עיראק אל-מנשיה. כוחות "אלכסנדרוני" פרצו לכפר מדרום והשתלטו על חלקו, אך הסתערותם על התל שמצפון לכפר נהדפה. בינתיים התאוששו המצרים ותקפו נגד ואילצו את כוחותינו לסגת. חלק מהכוח נלכד בתוך הכפר. בשעת נסיגת מחלקתו מהשטח נשאר עם מקלעו וחיפה על הנסוגים עד רגעי חייו האחרונים. יוסף נפל ביום כ"ו בכסלו תש"ט (28.12.1948). נקבר בפלוג'ה. כעבור זמן הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.