שיבר, משה

בן אמה ושמואל, נולד ביום ט"ו באלול תשי"ח (31.8.1958) בבאר-שבע. הוא התחיל את לימודיו בבית-הספר היסודי "נתיבות". כשעברה משפחתו לגור ברמת-השרון המשיך ללמוד בבית-הספר בנווה-מגן. אחרי שהשלים את חטיבת-הביניים המשיך את לימודיו התיכוניים בבית-הספר המקצועי "אורט סינגלובסקי" בתל-אביב וסיימו בהצלחה. באוקטובר 1976 התגייס לצה"ל. תחילה שירת בחיל-האוויר והתקבל לקורס טיס, אולם במהלך הקורס הועבר לחיל-התותחנים. מפקדיו עמדו על כישוריו של משה כחייל וכמפקד, ואחרי שסיים אימוניו כתותחן הוצב כמדריך בבית-הספר לתותחנים, בדרגת רב"ט. בינואר 1979 עבר קורס קציני תותחנים, הועלה לדרגת סג"ם והמשיך להדריך בבית-הספר לתותחנים. באוקטובר 1978 התחיל לשרת בצבא הקבע. בהשפעת מפקדיו, שהעריכו אותו מאוד, חתם על התחייבות לשרת תקופה ממושכת בצה"ל, עם תכנית מפורטת לתיפקודו וקידומו בעתיד. בינואר 1980 הועלה לדרגת סגן והוצב כמפקד סוללה. חוות-הדעת של מפקדיו היו כי הוא "קצין מוכשר, בעל פוטנציאל, בעל כושר מנהיגות, משתדל ומבצע את תפקידו בצורה טובה מאוד… הוא קצין עקשן, אינו מוותר בדרך-כלל, בעל ידע מקצועי ומוטיבציה… הוא מוכיח יכולת ביצוע טובה והתאמה לתפקידיו הצפויים לו בעתיד. בעל תפיסה מהירה ורחבה, בעל מעוף ודמיון, שתורמים רבות להצלחתו בתפקידיו". דרכו לעתיד היתה סלולה. בשנת 1983 נועד משה לצאת לקורס פיקוד ומטה, ובמקביל אמור היה להשלים את לימודיו האקדמיים באוניברסיטה, בחוגים להיסטוריה ולמדעי המדינה. בהמלצת מפקדיו זורז קידומו בדרגה ובינואר 1981 הוענקה לו דרגת סרן. ביום ו' בטבת תשמ"ב (1.1.1982) חזר מבסיסו במכונית צבאית נהוגה בידי אחד מחייליו. בצומת פלוגות, בכביש באר-שבע – קסטינה, סטתה המכונית לשולי הכביש, התהפכה ומשה נהרג יחד עם הנהג. בן 23 היה בנופלו. אחרי מותו הועלה לדרגת רב-סרן. הוא הובא למנוחות בבית הקברות הצבאי בקריית-שאול בתל-אביב. השאיר אחריו הורים ואח.