שיבר, מנחם (מנדי)
בן הדסה ויחזקאל, נולד ביום י"ז בניסן תרפ"ג (3.4.1923) למשפחה ציונית בעיירה דורנא-ואטרה אשר בגבול רומניה וגליציה, שם למד בבית אביו השוחט ומילדותו חלם על עלייה לארץ. עם פלישת הנאצים יצא לדרך-נדודים. המשפחה הוגלתה לטרנסניסטריה, סבלה רעב ומחסור ושם מתו עליו אביו ואמו. מנחם ואחותו הצליחו לחזור מגלותם, שבורים ורצוצים, ובשנת 1944 התגייס לצבא האדום, עבר את הרי אוראל והשתתף במסע הניצחון מסטלינגרד ועד ברלין. בשנת 1945 השתחרר מהצבא, בא לפולין, הצטרף לתנועה החלוצית וקיבל הכשרתו בקיבוץ "דרור" שבגלייויץ. כשעברו חברי הקיבוץ לגרמניה הם ישבו במחנה בקרב חמשת אלפים יהודים, ומנחם היה בו בא-כוח הוועד וחבר מזכירות הקיבוץ. בדרך בלתי-לגלית הגיע לאיטליה ומשם העפיל עם 700 מעפילים באונייה "האומות המאוחדות", שהגיעה לחוף נהריה. בארץ בחר בדרך החלוצית. תחילה עבד זמן-מה ביגור ואחרי-כן הצטרף לגרעין של גולי קפריסין במשק גבעת השלושה. אהב את העבודה והטבע ורצה להשכיח בעמלו את העבר רב-הסיוט. עם הגיוס הראשון לצבא, בפרוץ מלחמת-העצמאות הלך למערכה ונמצא תמיד בקו הראשון של החזית. הוא לחם בשורות חטיבה 7 בקרבות הקשים בגזרת לטרון, ונכנס במשוריין הראשון לנצרת. היה חביב על אנשי פלוגתו בשל פשטותו, כנותו ונועם הליכותיו. מנחם לא הירבה לספר על קורותיו בקרב וחלם תמיד על הניצחון שיבוא. הוא השתתף עם יחידתו במבצע "חירם" לשחרור הגליל העליון ונפל ביום כ"ו בתשרי תש"ט (29.10.1948) בקרב עם "צבא ההצלה" של קואקג'י, בעת כיבוש גוש חלב. הובא למנוחת-עולמים בבית- הקברות הצבאי בראש פינה.
