בן ורה וגרי. נולד ביום א' בסיוון תשמ"ו (8.6.1986) בבית-החולים "שיבא" שבתל-השומר. אח בכור לליטל. לירן גדל והתחנך בבת ים. החל את לימודיו בבית-הספר היסודי "הרצל" ומכיתה ג' למד בבית-הספר היסודי "הראשונים". את לימודיו התיכוניים עשה בבית-הספר התיכון "רמות" שבבת ים שם למד במסלול מדעי במגמות מחשבים וביולוגיה. לירן התעניין בתחומים רבים ומגוונים וניצל היטב את זמנו הפנוי. עניין מיוחד גילה בהיסטוריה והרבה לקרוא ספרי מדע בדיוני ופנטזיה ששולבו בהם יסודות היסטוריים כגון "שר הטבעות" ו"טיגנה". היה בעל מודעות פוליטית, הגדיר עצמו כ"ציוני אמיתי" והשתייך למחנה הלאומי. אהב לצפות בסרטים ואהב במיוחד את סדרת "מונטי פייטון" הבריטית. לירן היה ספורטאי מוכשר ובמשך חמש שנים שיחק כדורסל בקבוצת הנערים והנוער של מועדון "מכבי בת ים". הוא אהד את קבוצת "מכבי חיפה" בכדורגל ואת קבוצת "הפועל ירושלים" בכדורסל ודאג להיות מעודכן בתוצאות המשחקים. נוסף על כך, עקב תמיד בעניין ובדריכות אחר משחקיה של נבחרת ישראל בזירות השונות. כשחגג את בר המצווה נסע עם הוריו לארצות-הברית וחזר עמוס רשמים וחוויות. מאז נוספו עוד נסיעות לחו"ל – לטורקיה, לקפריסין, להולנד ולרוסיה – ולירן נהנה מאוד וספג תרבויות ונופים חדשים. אך מעבר לכל עיסוקיו ותחביביו היה לבו של לירן נתון למוזיקת מטאל רוק. הוא נהג ללכת להופעות ובכל הזדמנות האזין למוזיקה האהובה עליו. התמזל מזלו והוא החל לעסוק בתחום שאהב – תחילה כשותף בחברת הפקות שייסד עם חבר בשנת 2002 ושארגנה ערבי מוזיקת מטאל, ובהמשך – ככתב לענייני מוזיקה במגזין האינטרנט "מטאליסט". בכתבותיו סיקר לירן הופעות, הביא ריאיונות עם אמנים ישראליים ולועזיים וכתב טורי ביקורת על אלבומים. לירן סיים את לימודיו התיכוניים עם בגרות מלאה של 31 יחידות וממוצע ציונים – 100. בטרם התגייס נסע עם חברים לבלגיה לפסטיבל המטאל רוק "Graspop". בקיץ 2004 התגייס לירן לצה"ל והוצב בחיל התותחנים. בתום מסלול ההכשרה שירת כשנה וחצי כלוחם בסוללת תותחנים ושימש כנהג "אלפא". בהמשך, היה אחראי ציוד קשר במפקדת הגדוד. ביום 21.10.2006, במהלך חופשה, הסיע לירן חבר חזרה לצבא ובעת שעשה את דרכו חזרה הביתה, אירעה תאונת דרכים קשה בכביש 55. לירן נפצע אנושות. הוא הובהל לבית-החולים "בלינסון" והרופאים נלחמו על חייו, אך ביום א' בחשוון תשס"ז (23.10.2006), נפטר מפצעיו והוא בן עשרים. לירן הובא למנוחת עולמים בבית-העלמין הצבאי בחולון. הותיר הורים ואחות. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל-ראשון. לזכרו של לירן הוקדש דף באתר האינטרנט "מטאליסט" ובו ריכוז הטורים שכתב. כתובת הדף: http://www.metalist.co.il/ArticlePrivate.asp?id=171. בדף זה אף מובאת כתבתו האחרונה של לירן למגזין, כתבה שעסקה בטיול השורשים שערך לירן לרוסיה: "המלצת השבוע: רוסיה. הרבה מכם אולי ירימו גבה, אבל הפעם החלטתי להמליץ דווקא על ארץ לבקר בה. בזמן שחלק מכותבי המגזין ניצלו את הפגרה לנסיעה לוואקן השנתי, אני החלטתי על כיוון שונה וטסתי לטייל במאדר ראשה. כל מי שאוהב את אירופה יוכל בקלות להנות ממוסקבה ומהסט. פטרבורג. שתי ערי ענק אלה, שמגמדות כל עיר אירופאית שאני מכיר, כולל פריז, עוצרות בתוכן יופי עצום ממגוון בלתי נגמר של תחומים – אמנות – מוזיאון טרטיאקוב לאמנות רוסית במוסקבה ומוזיאון ההרמיטאז' העצום והמרהיב בפטרבורג, ששוכן במקום ארמון החורף של צארי האימפריה, היסטוריה – פארק הניצחון המצמרר במוסקבה, שיש בו מזרקה על כל שבוע במלחמה, ובלילה המזרקות נצבעות באדום לזכר הדם, ומוזיאון המצור בפטרבורג, ובו תלויות אלפי דמעות מהתקרה לזכר הנופלים, וזה רק על קצה המזלג. מוסקבה היא עיר גרנדיוזית, ולעומתה פטרבורג הינה עיר וירטואוזית. הדף צר מלתאר את פלאי שתי הערים הללו. כולם שמעו על הכיכר האדומה ועל כנסיית סט. באזיל, על ביצי פאברז'ה – אבל לראות את זה במציאות זה פשוט כאפה לפנים. כמעט לא להאמין שמקומות ודברים כל כך יפים קיימים במציאות, ועוד ברוסיה שסבלה 70 שנות שלטון קומוניסטי. שתי המלצות עיקריות – לראות במלון 'קוסמוס' במוסקבה את המופע הרוסי הלאומי, שזה מופע פולק מדהים שלדעתי לוקח את מייקל פלטלי ולורד אוף דה דאנס בכיס הקטן, ואת גני פטרהוף ליד סט. פטרבורג, שאפשר להכניס בהם את וורסאי פעמיים לפחות. ארץ חובה לכל מטייל, גם ללא רוסים שבינינו. מומלץ בקור". אלון מיאסניקוב, עורך האתר, הספיד את לירן: "לירן, חייל בסדיר, היה כתב ה'פאוור מטאל' באתר עוד לפני שהצטרפתי אליו כעורך. מעבר לזה, הוא היה חבר. כבר כמה שנים שלירן, בת ימי כמוני, נהג להגיע אליי, לקחת דיסקים לשמוע, לדבר על מטאל. לבחור הייתה סוג של אהבה והתלהבות מהמוזיקה שרובנו איבדנו לפני שנים, הוא אהב את חיי המטאליסט ונהג לעטות חיוך תמידי, סוג של טיפוס שתמיד כיף להיות בסביבתו. לירן שימש כיחצ"ן בסצנה, בתקופה מסוימת אפילו הקים מגזין מטאל משל עצמו, לו נהגתי לכתוב תקופה מסוימת. … אני, צוות מגזין מטאליסט וחבריו הרבים של לירן, כולנו מרכינים ראש ומרימים כוס לזכרו של אחד האנשים הטובים יותר שהיו שותפים בסצנה ובמוזיקה שלנו. יהי זכרו ברוך". אופיר מסר כותב : "את לירן הכרתי כבר כמה שנים, מאז שנפגשנו לראשונה באירוע כלשהו בתל-אביב, כשלבחור עוד היה ראש עם מלא שיער. לשנינו היה טעם דומה במוזיקה ויצא לנו לדבר לא מעט על הלהקות שאנחנו אוהבים. ראפסודי ונייטוויש בין השאר. עוד לפני שהכיר אותי הוא התחבר עם כמה מחברי הטובים בירושלים באותה תקופה, ככה שיצא לנו להיפגש לא רק באירועים "רשמיים". הוא היה בחור לעניין, אהב לדבר, הרבה, ותמיד עשה שמח כשהוא היה בסביבה. חבל לי שמאז שהוא התגייס לא יצא לנו להיפגש כל-כך הרבה פעמים. אני מקווה שאיי שם למעלה, אם זה בולהאלה, או בגן עדן, הוא ממשיך לדפוק את הראש, לשתות ולעשות חיים – כמו שהוא תמיד עשה. יהי זכרו ברוך."
