שיבק, שרגא-יוסף

שרגא-יוסף (יוסי), בן גניה ויעקב, נולד ביום כ' באייר תש"ז (10.5.1947) במינכן שבגרמניה, שמה הגיעו הוריו, ניצולי השואה. בדיוק כעבור שנתיים, ביום הולדתו של יוסף, הגיעה המשפחה לחופי הארץ. לאחר שעברה את שלבי הקליטה, השתקעה המשפחה ברחובות ובה גדל יוסי וגם נולדו אחיו ואחותו. יוסי סיים את חוק לימודיו היסודיים בבית-הספר "תחכמוני" ואחרי-כן המשיך בלימודיו התיכוניים בבית-הספר "מחניים". הוא היה חבר בתנועת הנוער "בני-עקיבא" ברחובות ופעיל בגדנ"ע. אהבתו הגדולה וכישרונו היו בשטח האמנות, והוא ידע לעשות עבודות יפות להפליא בחריטה אמנותית, היה זריז במלאכת-יד וצייר מצוין. את לימודיו בבית-הספר התיכון הפסיק כדי להצטרף אל אביו ולהשתלם במקצוע ציור-שלטים וציור-פרסומת. אחרי-כן הוסיף ועבר בהצטיינות קורס שרטוט-בניין בן שנה אחת. הוא היה עלם גבה קומה ובהיר עין ושיער, חביב על כל רואיו ומסור לכל תפקיד שהוטל עליו. יוסף גויס לצה"ל במחצית מאי 1965. אחרי שעבר את האימון הבסיסי, נשלח לקורס מ"כים רובאים ולקורס מש"קי מקלעים. את תפקידיו ביצע בהצלחה רבה והיה חביב על פקודיו, שראו בו מ"כ מעולה ובעל ידע מקצועי רב. מפקדיו גמרו עליו את ההלל וציינו את מסירותו הרבה לתפקידו. בתקופת שירותו השתתף במלחמת ששת הימים ואחרי כן האריך את שירותו בצה"ל בשישה חודשים, כדי להשלים את השכלתו התיכונית. בתחילת מרס 1968 שוחרר יוסי מן השירות הסדיר. לאחר השחרור עבד כשנה במפעל של אלקטרו-אופטיקה ברחובות ואחר-כך התקבל לקורס לעיבוד שבבי מטעם התעשייה האווירית. את הקורס הזה השלים בהצלחה רבה ועבודתו בתעשייה האוירית הייתה ללא דופי. הממונים עליו חיבבו את הבחור השקט והמסור וחזו לו גדולות. ביוני 1972 נשא יוסי לאישה את חברתו רחל והזוג הקים את ביתו ברחובות. במלחמת יום הכיפורים עשה יוסי עם יחידתו בשארם-א-שייך. הוא חלה לפתע והובהל לבית-החולים. מאמצי הרופאים לנתחו ולהציל את חייו עלו בתוהו והוא נפטר ביום י"ז בחשון תשל"ד (12.11.1973). הוא הובא לקבורה ברחובות. השאיר אחריו אישה, הורים, אח ואחות. לאחר מותו הועלה לדרגת סמל. נשיא המדינה, פרופ' אפרים קציר, כתב למשפחה האבלה: "אין נחומים על אובדן היקר מכל ויודע אני שאין בכוחן של מלים להפיג את הכאב והצער. כותב אני אליכם כי אבל אני יחד עמכם ומשתתף בצערכם וביגונכם. כאבכם הוא כאב האומה כולה, המבכה מרה את כל אחד מיקיריה שנפל במערכה. יוסף ז"ל נמנה עם הגיבורים ששלמו בחייהם על הגנתנו ושמו ייחרת בדברי הימים של עמנו, הרצופים מאבק על קיומו. תפילת כולנו היא, שמלחמת יום הכיפורים שנכפתה עלינו, ואשר תבעה קרבנות כה רבים, תביא בעקבותיה את השלום המיוחל, וכי בזכות גיבורינו נזכה לראות מדינת ישראל שלווה ובוטחת, שלא תדע עוד מלחמת ותהא זו גם נחמתכם;" במכתבו למשפחה האבלה כתב עליו מפקדו: "יקירכם, בנכם וחברנו, נפל בעת שירותו הצבאי ביחידתנו… בנפול יוסף ז"ל אבדתם בן משפחה אהוב ואנחנו, חבריו ליחידה, אבדנו חבר יקר ומסור. עם ישראל, צה"ל כולו ואנו, ששירתנו לצד בנכם וחברנו לנשק, חשים בלבנו פנימה מה גדולה האבדה לכם ויקשה להביע במלים את כנות צערנו והשתתפותנו באבלכם".