שיבק, צבי (“צביקה”)
בן יעקב וגניה. נולד ביום ג' באייר תשי"א (9.5.1951) ברחובות. כאן סיים את בית הספר היסודי 'סיני'. המשיך ולמד שלוש שנים בבית הספר התיכון 'תחכמוני' במגמה הומנית. צביקה היה נער כישרוני מאוד. היו לו 'ידי זהב' ולא היה מכשיר אלקטרוני שלא ידע לטפל בו. ואמנם, לפני גיוסו לצה"ל סיים קורס אלקטרוניקה בבית הספר הטכני של חיל האויר. צביקה גויס לצה"ל בתחילת יוני 1970 והושם לחיל האויר. סיים בהצלחה קורסים מקצועיים שונים והוסמך כטכנאי קשר קרקע, טכנאי ניווט טיסה, טכנאי ציוד קשר נייד ומערכות שליטה. הוא היה חייל חרוץ, מסור ונאמן. מפקדיו העריכהו על מסירותו ונאמנותו לתפקיד. ובמיוחד על תרומתו הרבה לבניית מערכת השליטה בציוד קשר. עם תום שירות החובה התנדב צביקה לשירות קבע ותרם את חלקו לפיתוח נושאי הקשר בחיל האויר. במלחמת יום הכיפורים נפל אחיו – דבר זה השפיע עליו קשה מאוד שכן השניים היו קשורים מאוד זה לזה. על שירותו נענד ב'אות מלחמת יום הכיפורים' וב'אות השירות המבצעי'. ביום כ"ד בשבט תשל"ז (12.2.1977) נפל צבי בעת שירותו. הובא למנוחת עולמים בחלקה הצבאית שבביתהעלמין ברחובות. השאיר אחריו אישה ובן – יובל – שהיה בן שישה חודשים בלבד ולא זכה להכיר את אביו – הורים ואחות. לאחר מותו הועלה לדרגת רב סמל ראשון. במכתב תנחומים לאלמנה כתב מפקדו: "צביקה היה לא רק חייל מסור ומצטיין אלא גם חבר טוב, מסור ונאמן ונהנינו לעבוד עמו. השקט שבו, השלווה וההחלטיות שימשו מקור לעצמה וביטחון לחולית העבודה שלו". ובמכתב להורים השכולים נאמר: "מסירותו לעבודה היתה רבה והשקט והיסודיות שבו תרמו רבות לקידום העבודה שכה אהב".
