שיאון (וולף), אליעזר (אלי)

בן אלה ויוסף, נולד ביום כ"ו בטבת תשי"ג (13.1.1953) בקריית חיים שבחיפה. בבית הוריו ספג אלי את האהבה לארץ ואת המסירות לצה"ל. אביו הוא עובד ותיק במשרד הביטחון, ואמו מזכירת בית-ספר. הוא התחיל את חינוכו בבית-הספר היסודי "נתיבים", והמשיך ללמוד בבית-הספר התיכון בקריית חיים. אלי היה חבר בתנועת "הנוער העובד והלומד", והיה פעיל בגדנ"ע. כשהיה בכיתה י' הוא השתתף בקורס מ"כים מטעם הגדנ"ע, בנורית. אלי הקדים להכשיר את עצמו לקראת גיוסו לצה"ל עם גרעין נח"ל. לפני שהתגייס, הוא אף יצא לשל"ת בקיבוץ נוה-איתן שבעמק הירדן. בנובמבר 1970 התגייס אלי. תחילה שירת בנח"ל, אולם במסגרת "האחוזים" שהפריש גרעינו יצא לקורס מ"כים. הוא עלה לדרגת רב"ט, ולאחר מכן נשלח לקורס קצינים. אלי השלים בהצלחה את הקורס, ובאוקטובר 1972 עלה לדרגת סג"ם. כעבור שנה אחת, באוקטובר 1973, עלה לדרגת סגן. אלי השתתף כמפקד מחלקה בקרבות הקשים של מלחמת יום הכיפורים, בגיזרה המצרית. זמן קצר אחרי המלחמה הוא עמד להשתחרר מצה"ל, אולם החליט לקשור את עתידו עם צה"ל והתנדב לצאת לקורס טיס. בהיותו בקורס התחתן ולאחר שהשלים את קורס הטיס ביולי 1975, נדד אלי עם אשתו בבסיסים צבאיים ששירת בהם, ואף ילדיו נולדו בהם. חוות-הדעת של מפקדיו עליו באותה תקופה ציינה אותו כקצין נוקשה המחמיר עם עצמו ועם פקודיו, ממושמע ודורש משמעת. באוקטובר 1976, הוא עלה לדרגת סרן. לשנתיים ימים פרש אלי מצבא הקבע והלך ללמוד באוניברסיטת בן-גוריון בבאר-שבע, אולם לא לאורך זמן ניתק את עצמו מן השירות בצה"ל. בקיץ 1979, הוא חזר לשרת כמדריך בבית-הספר לטיס. הוא התחייב לשרת בצבא הקבע עד צאתו לגימלאות. באוקטובר 1981, עלה אלי לדרגת רס"ן. כשפרצה מלחמת שלום הגליל הוא היה בתפקיד פיקודי בקו הקדמי. ביום השני של המלחמה, ט"ו בסיוון תשמ"ב (6.6.1982), הוזנק אלי במסוק לחילוץ נפגעים באיזור נבטיה. היו איתו במסוק עוד ארבעה אנשי צוות, כשהופל באש האויב. כל אנשי הצוות נספו. ביניהם היה אלי. בן 29 שנים הוא היה במותו. הוא הובא למנוחות בבית-הקברות הצבאי בחיפה. אלי השאיר אחריו רעיה, בת, בן, הורים ואחות. שר הביטחון אריאל שרון כתב עליו למשפחתו במכתב תנחומים: "אליעזר היה טייס מוכשר ומצטיין, מסור לעבודתו, בעל מוטיבציה גבוהה מאוד. הוא גילה מסירות רבה בעבודה, התנדב לכל מבצע. כל מי שהכירו – אהבו".