שטרק, דוד-מנחם
בן פנינה ושמואל יהודה, נולד ביום כ"ט באב תרפ"ה (19.8.1925) בעיר הינדנבורג, חבל שלזיה עילית, גרמניה. אחרי השתלטות הנאצים על גרמניה יצא עם הוריו לבוקובינה, ארץ מוצאם, בה קיבל חינוך יהודי וציוני. בחודש ספטמבר 1936 עלו ארצה והתיישבו בירושלים. דויד-מנחם סיים את בית-הספר "תחכמוני" ואת הגימנסיה "בגרות". מגיל 12 ואילך היה חבר קבוצת "נחלת מתתיהו" בתנועת "הצופים" והגיע בה לדרגת ראש גדוד. מילדותו היה אומר: "אני מוכן להקדיש את חיי למען הקמת מדינה עברית". לשם כך הצטרף בגיל צעיר ל"הגנה" והיה מהראשונים שהתגייסו לפלמ"ח. הוא דחה את הצעת הוריו לצאת לחוץ-לארץ לשם השתלמות בלימודים, באומרו כי ימים קשים צפויים ליישוב וכל אחד חייב לעמוד כל משמרתו. דויד החל לעבוד כחשמלאי במחלקת הטלפונים בדואר ירושלים, ובשעות הפנאי המשיך באימונים ובפעולות בארגונו. באביב 1947 ביקש וקיבל מהדואר חופשה לשנה ויצא עם חבריו הצופים להכשרת הפלמ"ח בעין גב. במלחמת-העצמאות שירת באחד מגדודי הפלמ"ח בחטיבת "יפתח" והשתתף בכל פעולותיו ומבצעיו להגנת הגליל ולשחרורו, וכן במבצע הנועז של פיצוצים וחבלות בעורפו של האויב הסורי הרחק מעבר לגבול על אדמת סוריה, כאשר נשא על גבו 70 ק"ג חומרי-נפץ, ואף השתדל שתופק מהם התועלת המלאה. מהגליל הועבר עם גדודו לשער הגיא רווי-הדמים. באחד הקרבות נפצע ונשארו רסיסים ברגלו, אך הוא סירב ללכת לבית-החולים ולשכב שם בשעה שחבריו מחרפים נפשם במערכה. לדבריו אפשר יהיה להוציא את הרסיסים לאחר שתשקוט הארץ. הוא דחה גם את הצעת המטכ"ל לנסוע לארצות-הברית ללמוד טיס. בין קרב לקרב מצא לו די זמן ומרץ לפעולה תרבותית, בייחוד השתדל לקיים מסיבות "עונג שבת" בקרב חבריו. במבצע "דני" עלה על מוקש ליד צריפין ביום ט' בתמוז תש"ח (16.7.1948), ובמותו הציל חיי רבים מחבריו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.
