שטרקשל, מיכאל

מיכאל, בן ונדה ויוסף, נולד ביום ד' באב תשי"ד (3.8.1954) בקרקוב שבפולין. בשנת תשי"ז עלתה המשפחה לארץ וקבעה את מושבה בתל-אביב, בה למד מיכאל בבית-הספר היסודי "בלוך" ובבית-הספר התיכון-עירוני ט'. מיכאל היה פעיל מאוד בחיי החברה. הוא היה חבר בתנועת "השומר הצעיר", השתתף בפעולותיה של אגודת "בית"ר", ובמסגרת הגדנ"ע סיים בהצלחה קורס מ"כים. אחר-כך שימש כמדריך בגדנ"ע עד שסיים את לימודיו בבית-הספר. עיסוקו העיקרי, מלבד הלימודים, היה הספורט. הוא היה אצן מעולה, כדורסלן מצטיין, אך ביחוד נמשך לענף הכדור-יד. בשטח זה השתתף בתחרויות רבות, וזכה פעמים אחדות בתעודות הצטיינות. סיפרו עליו חבריו: "מיכאל איחד בתוכו את שלוש התכונות העושות נער למקובל בחברה – הוא היה ספורטאי משובח, תלמיד טוב וחברותי מאוד. הבנים, כבנות, שאפו תמיד להימצא במחיצתו". מיכאל גויס לצה"ל בסוף אוקטובר 1972 והוצב לחיל הרגלים. בתקופת שירותו הקצרה הספיק לסיים קורס מ"כ רובאים וקורס מ"כים חי"ר. בתקופת שירותו נרתם לפעילות תרבותית רבה. פעם החליט מפקד יחידתו לערוך דו-שיח בין חייליו. את משתתפי השיחה בחר מנבחרי היחידה. השתתפו בה חליל הצ'רקסי, יוסי הדרוזי ומיכאל היהודי. בתלת-שיח, שהתפרסם בעלון היחידה, הביע מיכאל את דעותיו החופשיות לגבי המתרחש בצבא; הוא אמר: "המפקדים, מתוך פחד לקפח את המיעוטים, פגעו לעתים קרובות ברוב. לדרוזי הייתה עדיפות ביציאות מהמחנה. בתחילה רציתי להתיידד עם בני המיעוטים, אחר-כך נראתה ההתקרבות מאונס כמיותרת – התחלנו להתייחס אליהם כאל חיילים לכל דבר. אעפי"כ לא הצלחתי לקשור איתם קשרי רעות אמיתיים, אולי בשל הבדלי המנטליות הבסיסיים. הדרוזים חמי-מזג מאוד, סגורים בעצמם וקשה להתקרב אליהם. הצ'רקסים פתוחים יותר. לי נראה כחשוב ביותר ליצור יחסי-קרבה גדולים יותר בין יהודים ומיעוטים". במלחמת יום הכיפורים השתתף עם יחידתו בקרבות ברמת-הגולן. ביום י"ב בתשרי תשל"ד (8.10.1973) במהלך הקרב המר על החרמון, נתקלה יחידתו בקומנדו של הסורים ומיכאל נפל. הוא הובא למנוחת-עולמים בחלקה הצבאית של בית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו הורים ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. שנתיים וחצי לאחר נפילתו נפטר אביו. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב שר הביטחון דאז, משה דיין: "מיכאל היה חייל מסור וחבר מצויין. הוא היה אהוד על מפקדיו ועל חבריו לנשק;" כתב מפקדו: "בתקופת שהותואתנו, תרם רבות לפלוגה. מיכאל היה מופת לחבריו במסירותו הרבה ובביצוע משימות".