שטרנברג, שמואל

בנם של שבע- שרלוטה ושלמה. נולד ביום ל' באב תרפ"ב (24.8.1922) בסופיה שבבולגריה. אח לצילה. בילדותו למד בבית הספר האמריקני בסופיה, עד גיל ארבע־עשרה. בשנת 1936, כאשר חשו הוריו שמאורעות גורליים מתרגשים לבוא על ארצם ועל אירופה בכלל, ביקשו אשרות הגירה לארצות הברית ולפלסטינה-א"י. משנענו וקיבלו את מבוקשם משלטונות המנדט הבריטי, עלתה המשפחה לארץ ישראל. בתחילה התגוררו במחנה קליטה ובהמשך, לאחר תקופה קצרה בבני ברק, השתקעה המשפחה בתל אביב. האב עבד כבר בבולגריה בתחום הבנקאות, ובזכות ניסיונו המקצועי השתלב בעבודה בסניף בנק גרמני שפעל בארץ. שמואל החל ללמוד בבית הספר למסחר "גאולה" בתל אביב, השלים את שליטתו בשפה העברית, ובשנת 1941 סיים בהצלחה את לימודיו. תעודת הגמר שלו שמורה בארכיון האוניברסיטה העברית בירושלים ומעידה על כך. בסמוך לתום לימודיו בתיכון ובעיצומה של מלחמת העולם השנייה נסגר הבנק הגרמני, כמו מפעלים אחרים שנחשדו בעיני שלטון המנדט הבריטי כקשורים לאויב הגרמני, או בעלי עניין בהצלחתו. שלמה, אבי המשפחה, מצא עבודה חדשה כאזרח במחנה צבאי בריטי בירושלים, ובשל כך עברה המשפחה לירושלים והתגוררה בשכונת מקור ברוך, ברחוב תחכמוני. שמואל הצטיין במקצועות הריאליים ושלט היטב בשפה האנגלית עוד מימי בית הספר האמריקני בבולגריה. בזכות זאת השתלב כפקיד במנגנון הבריטי ועבד אף הוא במתחם הבריטי מחנה "שנלר", שהיה סמוך לבית המשפחה. על אף התנגדות הוריו, התגייס שמואל בינואר 1943 לצבא הבריטי ושירת בתפקיד מטאורולוג ב-RAF (Royal Air Force – חיל האוויר המלכותי). בין היתר שירת באיסמעיליה שבמצרים, תחת מפקדת "עדן", והוכשר במכון מטאורולוגי שם. באוגוסט 1946 השתחרר מהצבא הבריטי בדרגת קורפורל. בכל תקופת שירותו שמר שמואל על קשר מכתבים עם הוריו ועם אחותו. מיד עם שחרורו החל להתכונן ללימודים מתקדמים, זכה למלגות של ממשלת המנדט, ובסוף שנת 1946 החל את לימודיו בחוג לכימיה באוניברסיטה העברית, בהר הצופים בירושלים. עד פרוץ מלחמת העצמאות – בראשית שנת הלימודים השנייה שלו – הוא הוסיף להתגורר עם משפחתו. עם פרוץ המלחמה התאפשרה התנועה להר הצופים בשיירות שאובטחו על ידי הצבא הבריטי. הלימודים באוניברסיטה הופסקו ומרבית הסטודנטים גויסו ל"הגנה" ולפעילויות ביטחוניות בחזיתות השונות. מספרת אחותו צילה כי אחיה שמואל היה בין אנשים התגבורת שלחמו בגוש עציון. בשעות הבוקר של ה-13 באפריל 1948, יצאה שיירה להר הצופים, לאחר שהבריטים הבטיחו כי הדרך פתוחה ובטוחה. בשיירה זו היו מאה וחמישה איש: עובדי רפואה של בית החולים "הדסה" הר הצופים, עובדי האוניברסיטה העברית, לוחמי ה"הגנה", מגִני ההר, חולים, מבקרים ואזרחים. הדרך להר הצופים עברה בשכונת שייח' ג'ראח הערבית, שם נתקלה השיירה במארב, כשמאות ערבים מתקיפים אותה וממטירים עליה אש עזה. חלק מכלי הרכב הצליחו להיחלץ ולחזור על עקבותיהם, אולם שני אוטובוסים, אמבולנס ומשוריין ליווי נלכדו במארב. במשך שעות רבות לחמו אנשי השיירה וניסו למנוע את התקרבות הערבים לכלי הרכב. אש שנורתה מעמדותינו בעיר ובהר הצופים וכן משוריינים שנשלחו למקום לא הצליחו לסייע לשיירה. שבעים ושמונה איש נרצחו בפיגוע זה. כוחות צבא בריטיים שהיו במקום לא התערבו ולא עשו דבר כדי לסייע, למרות הפניות אליהם. בשעות אחר הצהריים הצליחו הערבים להעלות באש שני אוטובוסים על נוסעיהם. רק לפנות ערב התערבו הבריטים וחילצו את הניצולים. בין חללי השיירה היו גם סטודנטים, תלמידי מדעי הטבע והחוג לכימיה, אשר פעלו במסגרת חיל המדע שהיה אז בחיתוליו, ואפשר כי שמואל נמנע עליהם. שמואל היה בין הנופלים בשיירה ביום ד' בניסן תש"ח (13.4.1948). הוא הובא למנוחת עולמים בקבר אחים בבית העלמין בסנהדריה שבירושלים. הותיר אחריו הורים ואחות. שמו של שמואל חקוק באנדרטה שהוקמה לזכר שבעים ושמונת הנופלים ב"שיירת הדסה" במלחמת העצמאות. האנדרטה ממוקמת בשכונת שייח' ג'ראח ברחוב דרך הר הזיתים פינת רחוב שמעון הצדיק.