שטרנברג-שגיא, שלמה

שלמה, בן אידה ומרדכי, נולד ביום ג' באלול תש"ט (28.8.1949), בתל-אביב. הוא למד בבית-הספר היסודי "ביאליק" ואחרי-כן סיים את לימודיו בבית-הספר התיכון העירוני ז' בתל-אביב. שלמה היה תלמיד מצטיין והגיע להישגים מעולים בלימודים. הוא הצטיין בעיקר במקצועות הריאליים ובראשם – מתמטיקה, ניחן בפקחות רבה, היה בעל כושר ניתוח מעמיק ודרך חשיבה יסודית ובהירה. בשלמה התמזגו תכונות שונות, שלכאורה היו מנוגדות. הוא היה אדם מעשי רב פעלים, הפועל בהגיון רב, במחשבה ובדרך יסודית ועקבית; יחד עם זאת היה בעל נפש רגישה ומתרשמת כנפשו של משורר. את רגשותיו הביע בשירים, שתיאר בהם חוויות שהתנסה בהן כנער וכחייל. בין שיריו יש שירי אהבה רוויי רגש וחיבה לאהובים עליו. שלמה הצליח בכתיבת פזמונים והיה מלווה את עצמו בנגינה בגיטרה ובאקורדיון. תחילה היה מחבר את המנגינה ואחר-כך מוסיף את המילים. מן העיתונים ניתן ללמוד כי אחד משיריו נשלח לזמר רן אלירן, וזה התרשם מטיבו ושר אותו בהופעותיו. בתקופה שלמד בבית-הספר התיכון הרבה לעסוק בספורט, הצטיין במשחק הכדורגל והכדורסל והיה שותף לפעילות חברתית ענפה בתנועת "הצופים" ובגדנ"ע. שלמה גויס לצה"ל בתחילת אוגוסט 1967 והתנדב לחיל-השריון. לאחר הטירונות הוכשר לשמש איש צוות טנק ואחרי תקופת שירות סיים בהצלחה קורס מפקדי-טנקים. בשנת 1968 סיים קורס קצינים בבית-הספר לקצינים ואחרי כן השתלם בקורס קציני שריון בבית-הספר לשריון. לאחר שהוענקה לו דרגת קצין נשלח לשרת כמפקד מחלקה בגדוד טנקים ברמת הגולן. בתפקיד זה הועלה לדרגת סגן. שלמה היה מפקד טוב, הצטיין במקצועו כאיש שריון ושימש דוגמא אישית לחייליו. הוא היה קפדן, דרש ביצוע מדויק של פקודות הצבא, אך נהג יחס חם ומבין בחייליו. בזכות מנהיגותו הטבעית, התמדתו ואהבת האדם שלו, הצליח לשפר את הרמה המקצועית של יחידתו. כמפקד בשריון השתתף בקרבות מלחמת ההתשה ברמת הגולן. באפריל 1970 השתתף בקרב נגד כוחות שריון סוריים והשמיד מספר טנקים, מבנים מבוצרים וכלי רכב של האויב, בפעולה אחרת יצא תחת אש כבדה, לחלץ טנק של חבר, שנלכד בשטח והיה נתון להתקפות של האויב. בסוף יולי 1970 שוחרר שלמה מהשירות הסדיר והוצב ליחידת מילואים של חיל השריון. אחרי ששוחרר למד בחוג לכלכלה באוניברסיטת תל-אביב וגם שם הגיע להישגים טובים וציוניו היו גבוהים. שלמה לא זכה לראות את פרי עמלו, שכן רק אחרי נפילתו קבלה משפחתו במקומו את הסמכתו כ"בוגר אוניבריסטה" במדעי החברה. במרס 1971 נשא לאישה את חברתו רונית והקים יחד עמה את ביתו בלוד. הוא התקבל לעבודה ככלכלן ב"בנק לאומי לישראל" והצליח לשלב לימודים עם עבודה. שלמה מצא סיפוק רב בעבודתו, שהייתה כרוכה במגע עם לקוחות הבנק. אותו זמן זרמו חייו בשלושה מסלולים – העבודה בבנק שעשה בה חיל, הלימודים באוניברסיטה שהגיע בהם להישגים מעולים והתעתד להמשיך לקבלת תואר "מוסמך במנהל עסקים" והבית, שהקים בו קן משפחתי חם ואוהב. הוא נפל בקרב כשמאחוריו הישגים רבים אך עתידו לפניו, ורבות התכניות שרקם ולא הספיק להוציא אל הפועל. במלחמת יום הכיפורים השתתפה יחידתו בקרבות הבלימה וההבקעה נגד הסורים ברמת הגולן. בקרב שנערך באזור נפח ביום י"א בתשרי תשל"ד (7.10.1973), נפגע שלמה ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית שאול. השאיר אחריו אישה, הורים, אח ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סרן. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "סרן שלמה ז"ל שירת ביחידתנו כסגן מפקד פלוגת טנקים. אישיותו וסגולותיו המיוחדות כמפקד, שנתגלו במשך ימי הלחימה, עשוהו לדמות המשרה ביטחון ואהודה על חייליו ועל מפקדיו כאחד". באוניברסיטת תל-אביב הוקם אולם ספרייה בחוג לכלכלה, הנושא את שמם של שלמה ושניים מחבריו ללימודים, שנפלו במלחמת יום הכיפורים. בני המשפחות תרמו להקמת הספרייה, הנושאת את שמות יקירהם