שטרן, מרדכי-משה

בן רחל ואברהם-אליעזר, נולד ביום כ"ט בכסלו תרפ"ח (23.12.1927) בעיר סיביו, רומניה. למד בחדר ואחר-כך בבית-ספר. כשהשתלטו הנאצים על רומניה נאלץ להפסיק את לימודיו בבית- הספר ולמד באופן פרטי. במשך שנה הספיק בדרך זו ללמוד תוכנית-לימודים של 4 שנות גימנסיה, ובהיותו בן 17 עמד בהצלחה בבחינות-הבגרות בבוקרשט. עם זאת למד גם תלמוד והשתלם במקצועו של אביו – טכנאות שיניים. כשנוסד סניף "בני עיקבא" בעירו היה חבר פעיל בתנועה זו ונשלח מטעם התנועה ל10- ימי הדרכה בקיבוץ. באותו זמן מצב התזונה בקיבוץ היה בכי רע, ומרדכי מסר למטבח הקיבוצי את חבילת המזון שהביא עימו. בהיותו בן 18 החליט לעלות ארצה נגד רצון הוריו. בדרכו לארץ עבד 5 חודשים במרפאת-שיניים לפליטים שהוקמה באיטליה על-ידי אונר"א ואת משכורתו העביר לקיבוץ. בעבודתו והליכותיו רכש הוקרת כל יודעיו. מרדכי-משה הפליג ארצה באוניית-המעפילים "ברכה פולד", שנתפסה ונוסעיה גורשו לקפריסין. כעבור 6 חודשים, בשנת 1946, הגיע לארץ והתערה בה מיד. "בלעדי הארץ לא אוכל כבר לחיות," כתב במכתביו. "איני תופס כיצד יכול יהודי לחיות בארץ אחרת." היה נוטר בווילהלמה, אחר-כך שירת במשטרת רמת גן והיה חבר "משמר העם". כשפרצה מלחמת-העצמאות גויס לאחד מגדודי חטיבת "אלכסנדרוני", הוצב בפלוגה מסייעת ושירת כחבלן. בסיסו היה תחילה בבית ליד. מרדכי משה השתתף בפעולה לטיהור כביש חיפה-תל-אביב, ליד טירה, ובפעולות שמירה בקרבת "המשולש". לאחר מכן ירד עם החטיבה לדרום. בעת מבצע "חורב", נערך מבצע "חיסול" נגד "כיס פלוג'ה", שבו היתה נצורה חטיבה מצרית. ההתקפה נערכה על אגפו המזרחי של ה"כיס", באזור עיראק אל- מנשיה. כוחות "אלכסנדרוני" פרצו לכפר מדרום והשתלטו על חלקו, אך הסתערותם על התל שמצפון לכפר נהדפה. בינתיים התאוששו המצרים ותקפו נגד ואילצו את כוחותינו לסגת. חלק מהכוח נלכד בתוך הכפר. בקרב זה נפל, ביום כ"ו בכסלו תש"ט (28.12.1948). נקבר בפלוג'ה. ביום י"ז בכסלו תש"י (8.12.1949) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.