שטרן, מיכאל (מישי)
בן דויד-צבי ודורה. נולד ביום ט"ז במרחשון תרצ"ו (12.11.1935) בג'נבה אשר בשוייץ. בגיל עשר נתייתם מאביו, שהיה מהנדס- מכונות, ואז עלה לארץ עם אמו ושתי אחיותיו; זה היה אחרי שלמד בבית-ספר יסודי בג'נבה. בבואו לארץ המשיך את לימודיו בכפר-הנוער בן-שמן ולאחר-מכן למד בבית-הספר התיכון העירוני ד' וסיים את לימודיו בשנת 1954. היה חובב מוסיקה, הרבה לקרוא ואף שלח ידו באמנות הציור. כבר בהיותו בכפר הנוער בן-שמן ובלמדו בבית-הספר התיכון התבלט מיכאל בהליכותיו המיוחדות בהיענותו לכל בקשת עזרה ובמילוי כל עבודה שהוטל עליו. באוגוסט 1954 גויס לצה"ל והשתתף במספר קורסים למפקדי-טנקים ולקציני-שריון. בשנת 1955 הוענקה לו תעודת "חייל מצטיין" על-ידי הנשיא יצחק בן-צבי ז"ל. בפרוץ מערכת-סיני בשנת 1956 השתתף בה כמפקד-מחלקה והוא בדרגת סגן. עם סיום השירות נתקבל לטכניון העברי בחיפה ולמד בו בהצלחה בפקולטה לארכיטקטורה, מקצוע אשר עליו חלם עוד בילדותו ואשר מילא את חייו תוכן עשיר והעניק לו סיפוק רב. בטכניון נמנה עם הסטודנטים המצטיינים בלימודים וביחסיו החברתיים הנאים למוריו ולחבריו כאחד. עדין-נפש היה וצנוע ולא נהג לספר על עצמו או על עבודותיו. בשנת 1961 סיים את לימודיו כמוסמך בארכיטקטורה ונסע לשווייץ להשתלמות. שם שהה שנתיים ובשנת 1964 חזר לארץ והתחיל לעבוד כאדריכל בתל-אביב. החל מספטמבר 1966 הקדיש את זמנו ומרצו לעבודות-תיכנון עצמאיות. במיוחד הורגשה רגישותו האסתטית בגישתו לפתרונות ארכיטקטונים בכל הסובב אותו. הוא היה בעל חוש ביקורת עצמית אולם לא סבל ביקורת לשמה אלא חיפש ודרש גישה קונסטרוקטיבית. הוא ידע להילחם על דעתו וגישתו אם רק שוכנע בצדקתם. בדעותיו היה פציפיסט וחלם על שיכון שלום באיזורנו. אבל עם פרוץ מלחמת ששת הימים נקרא לדגל, יצא אליה והשתתף בכל הקרבות בדרום הארץ ובסיני כלוחם אמיץ – ונפל בקרב שהתחולל על גדות תעלת-סואץ ביום ל' בסיון תשכ"ז (8.7.1967) ימים מספר לפני שחרור יחידתו מן השירות. הניח אשה ושני ילדים פעוטים. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית שאול. בין עבודות התיכנון שלו יש לציין בית-מגורים גדול בג'נבה הכולל גם מרכז קהילתי. כן תיכנן את בית-העם ברשפון פרט לבתי-דיור פרטיים במקום ובסביבה. בספר "פרחים עצובים", שהוציא בית-הספר התיכון העירוני ד' בתל-אביב לזכר בוגריו שנפלו, הוקדשו כמה עמודים לסיפור-חייו ולכמה ממכתביו. כן הובאו תולדותיו בספר "על במותיך חלל" בהוצאת חברים לנשק. זכרו הועלה בחוברת לזכר בני רמת-השרון שנפלו ואף בבטאון אגודת האינג'נרים והארכיטקטים. גם בכרך ד' של "גוילי אש", ילקוט עזבונם של הבנים שנפלו במערכות-ישראל, הובא מעזבונו.