שטרן, ברוך

בן חיה וצבי, נולד בשנת 1925 בעיר וישו שבחלק הרומני של מחוז מרמרוש, אזור של יהודים אנשי-עבודה. אביו היה סוחר-יערות אמיד. ברוך גדל בחיק הטבע הקרפטי והיה ראש לנערים ב"מלחמות" ובדיג בנהרות. גם בחדרים, בבית-הספר היסודי ובישיבות יאסי ווישו היה בין התלמידים הטובים. שנים אחדות גר עם הוריו בעיר פיאטרה-ניאמץ שבמולדובה, מקום הרכוש העיקרי של אביו. כשהוחזרו צפון-טרנסילבניה ודרום-מרמרוש ב-1940 להונגריה, גורשה המשפחה חזרה לוישו ומחמת המשטר האנטישמי ההונגרי ירדה מנכסיה. ברוך יצא לבקש את מזלו ועתידו בבודפשט, מקום שם התנהל דיכוי היהודים במתינות והיה חבר עליז לבני מקום-הולדתו שיצאו לשם גם הם. ב-1944 לקחוהו הגרמנים למחנה-ריכוז. אחרי השחרור נסע הביתה לראות את אמו ואחיו. נפרד מאמו רק במכתב שהשאיר לה, יצא לגרמניה ומשם בחבורה מאורגנת לאיטליה. הצטרף ל"בני-עקיבא", העפיל ב-1946 באונייה "פלמ"ח". נפצע קל בהתנגדות לבריטים ונלקח לקפריסין. שם התאמן ב"הגנה" ואחרי כשנה הורשה לעלות ארצה. גר בראשון לציון, הצטרף ל"הפועל המזרחי", השתרש בחיי הארץ, בעבודה, בחברה ובדיבור העברי והיה שמח בחלקו. אחרי הכרזת המדינה התנדב לפלוגה הדתית של הפלמ"ח ושירת בגדוד הראשון של חטיבת "יפתח". הוא השתתף בהגנת טירת צבי וביתר קרבות הגדוד בגליל העליון. לקראת ההפוגה הראשונה הורדה חטיבת "יפתח" לאזור המרכז ונטלה חלק בלחימה באזור לטרון. עם חידוש הלחימה בתום ההפוגה הראשונה השתתפה החטיבה במבצע "דני", ובליל 17-18 ביולי 1948, לקראת תחילת ההפוגה השנייה, תפס גדוד "העמק" את שילתא ומשלט בחלקו המזרחי של רכס קוריקור, כדי לאיים על אגפו של מערך הלגיון בלטרון. עם בוקר התברר כי כוח לגיון מחזיק בחלקו המערבי, השולט, של הרכס. האויב תקף את הכוח במשלט משני כיוונים בסיוע שריוניות וזה נאלץ לסגת. בנסיגה הקשה בשטח פתוח הנתון לאש צולבת נפלו רבים מהלוחמים. בקרב זה נפל, ביום י"א בתמוז תש"ח (18.7.1948). ביום י"א באדר תש"י (28.2.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.