שטרן, איל

איל, בן נחמה וחיים, נולד ביום ט' בטבת תשי"ג (27.12.1952) בקיבוץ גברעם. כשהיה ילד עברה משפחתו להתגורר בעשרת, שם גדל והתחנך. הוא למד בבית-הספר היסודי-ממלכתי "גדרות" ובבית-הספר התיכון-חקלאי "כנות". איל היה נער בלונדי, צנוע ושתקן. בדרך כלל הסתגר בפינתו ועסק בתחביבים האהובים עליו: צילום ופיתוח תמונות, קריאת ספרים ובניית דגמי מטוסים. הוא אהב מאוד את הטבע. ובעיקר אהב בעלי חיים. בביתו גידל כלבים, חתולים, אוגרים ואפילו תנשמת. מילדותו היה קשור מאוד לבית ולמשפחה, ובחברת בני ביתו עבר עליו רוב זמנו. סיפר עליו חברו דובי: "שקט, ביישן, נחבא אל הכלים – כן, זהו התיאור ההולם אותו. כך היכרתיו בכיתה א', וכך נשאר עד יום מותו. איל היה מסוגר בתוך עצמו. הוא קרא הרבה וניסה ליישם את אשר קרא, בעזרת כישורנו הטכני היוצא מן הכלל. מגיל צעיר התעניין במכשירים, בכלים ובחומרים שונים. אני זוכר כיצד היה עורך את נסיונותיו בחומצה מלחית; כיצד, תוך שימוש בחומצה ובאלומיניום הצליח לבנות מעין כדור פורח. את כל זאת עשה רק לפי ידיעותיו אשר הצטברו מקריאת ספרים. היה לו כושר אלתור יוצא מן הכלל". איל גויס לצה"ל בראשית מאי 1971 והוצב בחכ"ל. על תקופת שירותו סיפר חברו יהודה: "נמניתי עם קבוצת סטודנטים לאמנות, ואיל הוצב כנהג הג'יפ שלנו. באנו לעבוד בגזרה המרכזית בסיני על מבנים אמנותיים במדבר. איל שמח מאוד להצטרף אלינו, ולאט לאט גם לקח חלק בפעולות ממש. כלפי חוץ נראה איל כבחור פסיבי, אך מי שהכירו, ידע שניתן להלהיב אותו עד בלי די. אני זוכר באחת משיחותינו, שפתאום הבנתי שאיל הרדום והעייף, אינו איל כפי שהוא נראה. איל האמיתי היה צנוע ומופנם, ותוכו מלא חוויות ויופי". סיפר עליו שרגא: "החבר'ה היו תמיד מדברים על טוב לבו של איל. הוא לא היה חייב לעשות את כל ה"נגלות" לשדה התעופה או לשק"ם. אבל הוא עשה הרבה, תמיד כשביקשנו, ובשקט האופייני לו. איל גם אהב את הנסיעות. הוא אהב לצלם בדרך ולרדוף אחר עורבים בורחים. הנסיעה ברחבי המדבר הייתה חוויה מיוחדת במינה בשבילו". במלחמת יום הכיפורים הייתה יחידתו בחזית הדרום. ביום י"ב בתשרי תשל"ד (8.10.1973) נפל איל והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בגדרות. השאיר אחריו הורים ואחות. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב שר הביטחון דאז, משה דיין; "איל היה חייל מצוין וחבר מסור. הוא היה אהוד על הכל".