שטרן, אברהם (יאיר)

בן לאה הדסה ומרדכי. נולד ביום י"ח בטבת תרס"ח (23.12.1907) בסובאלק, עיר ספר בצפון מזרחה של פולין, לאב רופא-שיניים ולאם מיילדת. בראשית קיץ 1915, עם נסיגת הצבא הרוסי ממחוזות שליטתו בפולין, הגלו שלטונות הכיבוש הגרמניים את היהודים מן העיר והאם נדדה עם שני בניה לרוסיה. הם שהו שלוש וחצי שנים באוראל ושם עברו את המהפכה הבולשביקית. האב שהה בשעת צאתם לרוסיה לצורך ריפוי בקניגסברג שבפרוסיה המזרחית ואחר-כך במחנה-מעצר בגרמניה. אברהם למד בגימנסיה רוסית והמשיך בלימודיו גם לאחר שאמו ואחיו חזרו לסובאלק באוקטובר 1918. בגיל 14, לאחר תלאות רבות, חזר לשם גם הוא ונכנס ללמוד בגימנסיה העברית המקומית. הוא הצטיין בלימודיו, התבלט בידיעת שפות, ערך את עתון בית הספר וגם היה מפעילי "הסתדרות הצופים העבריים השומר הצעיר", שקמה בעירו בשנת 1922, כמו כן גילה התעניינות מיוחדת בתיאטרון, מוסיקה ושירה. בדצמבר 1925 נשלח על ידי הוריו לארץ-ישראל ולאחר שסיים את לימודיו בגימנסיה העברית בירושלים המשיכם באוניברסיטה העברית שבה התמחה בספרות עברית, תולדות עם ישראל ותרבות יוון ורומי. במאורעות תרפ"ט (1929) התגייס עם שאר סטודנטים להגנת השכונות העבריות של ירושלים ולאחריהן גם יצא זמנית לשמירה במשמר הירדן. מאורעות תרפ"ט חידדו בו ביקורת כלפי מדיניות ממשלת המאנדאט וגם כלפי דרכו של ארגון המגן בישוב העברי. כשקם באפריל 1931 "הארגון הצבאי הלאומי" לאחר פרישת הפיקוד ורוב חברי הסניף הירושלמי של ה"הגנה" מארגון זה היה אברהם מן המצטרפים אליו ובראשית 1932 עבר וסיים בו "קורס סגנים". כינויו המחתרתי -יאיר. באותה שנה כתב והלחין את השיר "חיילים אלמונים" שנתקבל כהימנון הארגון החדש. שירים נוספים שלו באותה תקופה הוקדשו לנושאים לאומיים באותה רוח. בשנת 1933 פיקד על "נקודה" של ארגונו בבית הכנסת של חב"ד בירושלים העתיקה. באותה שנה סיים בהצטיינות את לימודיו באוניברסיטה וקיבל מילגה להשתלמות בבלשנות קלאסית באוניברסיטה של פירנצה שאליה הגיע באמצע דצמבר. ואולם הפסיק את השתלמותו בעיצומה לאחר שהטיל עליו מפקד ארגונו את התפקיד לצאת לפולין בענייני רכישת נשק. הנשק שנרכש נשלח ארצה כשהוא ארוז במזוודות, דודי-קיטור ומכונות דפוס. מאז היה יוצא לעתים קרובות לארץ זו בתפקידים שונים. בראשית 1936 נשא לאישה את רוני לבית בורשטיין והזוג התגורר בתל-אביב. באותו זמן שימש כמזכירו של מפקד הארגון ובין השאר כתב עם דוד רזיאל את חוברת ההדרכה "האקדח". עמו גם חיבר את הכרוז "לנאמנים לשבועה". באפריל 1937, בעת הפילוג שחל באותו זמן בארגון, הוא היה לחבר המפקדה של הארגון המחודש ובה שימש כמזכיר וכמפקד המושבה. גם עתה, ועד מלחמת העולם השניה, עשה בשליחויות מרובות לאירופה ובפולין הרחיב את פעילותו ונכללו בה גם הסברה, קשרים מדיניים ויזמות ארגוניות. הוא יזם פרסומים בפולנית וביידיש, קירב לארגון חוגים אינטלקטואליים ומתבוללים ביהדות וארשה, קיים מגעים מדיניים עם שלטונות פולין ופעל בענייני העפלה ואימונים למפקדי הארגון מן הארץ ולחברי ה"תאים" של מחתרת האצ"ל על אדמת פולין. עקב פעילותו נתגלעו כפעם בפעם חילוקי-דעות רעיוניים וארגוניים עם מוסדות התנועה הרביזיוניסטית ובית"ר והדבר הצטרף לגורמי הפילוג שחל בארגון בקיץ 1940. אחרי מאסרו של ד. רזיאל מפקד הארגון ב-19.5.1939 ומינויו של ח. קלעי במקומו, חזר יאיר לארץ ופעל כחבר המפקדה עד למאסר כל חבריה ב-31 באוגוסט. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה גרם רזיאל, בעקבות התייצבותם של ז'בוטינסקי והתנועה הרביזיוניסטית לצד בעלות הברית, גם להכרזת הארגון בכיוון זה להפסקת הפעילות האנטי-בריטית שנפתחה לאחר פרסום "הספר הלבן" ממאי 1939. יאיר ועמו שאר חבריו הכלואים במחנה המעצר חלקו על עמדה זו, צידדו בהמשך אותה הפעילות, ולאחר שחרורם מן המעצר ביולי 1940 והתפטרותו של רזיאל מתפקידו נבחר יאיר כראש המפקדה. לאחר שחזר רזיאל מהתפטרותו חל באצ"ל פילוג לשני ארגונים: האצ"ל המקורי בפיקודו של רזיאל ו"האצ"ל בישראל", שהיה אחר כך ל"לוחמי חרות ישראל (לח"י), בפיקודו של יאיר. יאיר לא רק הנהיג את המחתרת החדשה אלא גם קבע לה את עיקריה הרעיוניים והמדיניים ("עיקרי התחייה"). בפיקודו יצאו אנשי "האצ"ל בישראל" למאבק המזויין עם השלטונות, ולמעשה עם כוחות המשטרה והבולשת, והעימותים הגיעו לשיאם בסוף 1941 וראשית 1942. המפקד, שהשלטונות הקציבו פרס גדול תמורת תפיסתו והסגרתו, הסתתר מפני המשטרה כשהוא נודד ממקום-מקלט אחד למשנהו ובידו מיטה מתקפלת. עם זאת נתגלה בחדר שבדרום תל-אביב נורה ונהרג במקום על ידי קצין-משטרה בריטי. הוא נטמן בבית העלמין בנחלת-יצחק שבתל-אביב. הניח אישה בהריון וכעבור חמישה חודשים נולד בן וקורא על שמו. זכרו של יאיר הונצח בספרים רבים, ביניהם "הדם אשר בסף" ו"בארגמן", בישוב בשומרון בשם "כוכב יאיר", בקריאת רחובות על שמו בעשרות ישובים במדינת ישראל וב"בית יאיר" – המקום שבו נרצח – המקיים פעילות תרבותית ועושה להנצחת חללי לח"י ופעילי מחתרת זו. עזבונו הספרותי כולל שירה, מאמרים ומחקרים מדעיים.