שטרית, שלמה שמעון

בן שמחה ודוד. נולד ביום כ"ו באב תשכ"ח (20.8.1968), בגבעת עדה. בן למשפחה בת שישה ילדים. שלמה למד בבית-הספר היסודי הממלכתי-דתי בגבעת עדה ובבית-הספר התיכון "אורט" דתי בפרדס חנה, במגמת מכניקה עדינה. היה בחור שקט, מופנם מעט, ששאף לשלמות. שלמה שיחק כדורגל במספר קבוצות בפרדס חנה ובגבעת עדה. כשהיה על מגרש הכדורגל, התגלה ביכולתו ובאופיו המיוחד. הוכיח משמעת גבוהה, כושר מנהיגות, היה תמיד הרוח החיה של הקבוצה. בשלהי חודש אוקטובר 1986, גויס שלמה לשירות חובה בצה"ל והתנדב לחטיבת גבעתי. הוא סיים בהצלחה את מסלול הטירונות הארוך והמפרך ונשלח להמשך מסלולו הקרבי בקורס מ"כים חי"ר. שלמה קיבל דרגת רב"ט והוצב לשרת בפלוגה המסייעת של גדוד "צבר". עקב הצלחתו בתפקיד, נבחר לצאת לקורס סמלים קרביים וקורס מש"קי מרגמות והוצב כרס"פ בגדוד. שלמה השתלב בפלוגה, הוכיח עצמו כחייל מקצועי, בעל מוטיבציה גבוהה ונמנה עם המובילים בפלוגה. שלמה עלה בסולם הפיקודי עד דרגת רס"ל. בחודש אוקטובר 1989, סיים שלמה את שירותו הסדיר. הוא הצטרף לשירות בצבא הקבע והוצב כרס"פ הפלוגה המסייעת בגדוד "צבר". כושר מנהיגותו סייע לו מאוד במילוי תפקידו. בשנת 1991, סיים שלמה את שירותו הצבאי ובחר להתחיל את חייו האזרחיים בענף הבנייה ובהמשך, התקבל לעבודה בחברת החשמל, בתחנת הכוח בחדרה. ביום 17.5.1994, נקרא שלמה לשירות מילואים פעיל. הוא הוצב בגדוד חי"ר ויצא עם יחידתו לרצועת עזה. ביום כ' בסיוון תשנ"ד (29.5.1994), נפל בקרב ברצועת עזה. שלמה נפגע בעת שהיה מפקד הצוות האחראי על אבטחת טרקטורים באיזור נחל עוז. הוא הובא למנוחת עולמים בחלקה הצבאית בבית העלמין בגבעת עדה. הותיר אחריו הורים, שלוש אחיות – עליזה, ציפי וגלית, ושני אחים – מוריס ומיימון. בן עשרים ושש היה שלמה בנופלו. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "שלמה צורף למחלקת המרגמות הגדודית על פי בקשתו ושימש כמש"ק מרגמות. … הוא היה חייל רציני, מקצועי ואמין. פקודיו וחייליו יצאו עמו למשימות השונות בתחושת ביטחון במנהיגותו. …מפקדיו ידעו, שכל משימה תבוצע בשלמות."