בת מסעודה ומשה, נולדה ביום כ"ג בתמוז תשכ"א (7.7.1961) בחיפה. עדנה הייתה בת שביעית במשפחה מרובת-ילדים, מסורתית. מילדות היא התבלטה ביחסה הקפדני לסדר, לניקיון ולנוי. עדנה אהבה לחיות באווירה של נועם וטעם טוב. את חינוכה קיבלה עדנה בבית-הספר היסודי "שערי תורה" בחיפה. היא הצטיינה בלימודיה, והמשיכה בחטיבת-הביניים ב"כפר הנוער" בכפר חסידים. משם עברה עדנה לבית-הספר "ימין אורט", במגמת אופנה ואומנויות. לאחר שסיימה י"א כיתות, היא עברה לבית- הספר "עליה" בכפר מנחם, והשלימה בהצלחה את לימודיה התיכוניים. עדנה הייתה חברה בתנועת "בני עקיבא" והייתה פעילה ב"אגף הנוער", יחידת התנדבות בחינוך קהילתי של משרד החינוך והתרבות. במסגרת זו, היא אף השתתפה בתחרות ציור ארצית, בנושא מוטיבציה בהתנדבות. עדנה זכתה בתעודה מאת משרד החינוך והתרבות, בציון השתתפותה בתחרות. כתלמידה היא הייתה חרוצה מאוד, חברותית, אהובה בכיתה, ומעורבת בחיי החברה סביבה. היא יצרה בקלות קשר עם חברותיה הרבות ותמיד הייתה מוקפת בחוג ידידות שנמשכו אליה, בגלל החיוניות ששפעה ממנה. עדנה הייתה מלאת שמחת-חיים, בעלת רגישות לזולת, ובייחוד להוריה. עם כל עיסוקיה ולימודיה בבית-הספר, היא מצאה לה פנאי לעזור לאמה בניהול משק ביתה. כשהגיע מועד גיוסה לצה"ל, נענתה עדנה לבקשת הוריה והצהירה על היותה דתית, כדי להשתחרר מן השירות. אולם מצפונה הציק לה והיא ביטלה את חתימתה, למורת רוח הוריה. כאשר התעכב מועד גיוסה, היא הפצירה לזרז את גיוסה, כדי להתרחק מלחץ הוריה, שהתנגדו לגיוסה. בספטמבר 1979, התגייסה עדנה והתנדבה לשרת בחיל-הצנחנים. תחילה היא שירתה כפקידת רישום, אבל תפקיד זה לא תאם את אופיה הפעלתני. היא עברה קורס צניחה, ובמאי 1980 עלתה לדרגת רב"ט. עדנה הוצבה כפקידת מבצעים, ובמרס 1981 עלתה לדרגת סמלת מבצעים. כישוריה האמנותיים, מצאו ביטוי בציור, בכתיבה ובהגות. בין יצירותיה – דמות של ראש אדם חטוב ומשולב בתוך גזע של עץ. ליד הדמות כתבה: "אני רוצה להיות עץ, כי עץ יכול לטעון שהרוח ורק הרוח שברה אותו". אחד מחבריה כתב עליה לאחר שנהרגה: "היה הרבה רעש סביבה, אף לא רגע של שעמום. היה בה מרץ בלתי נדלה. העט היה משרבט, ציורים יצאו מבין ידיה תוך כדי שיחת טלפון שגרתית". אחת מחברותיה כתבה עליה: "היא אהבה את החיים, אהבה לשיר, לרקוד. היה בה ביטחון עצמי – עם חוסר ביטחון. תמיד הייתה במצב רוח מבדר, סוחפת את הכול בצחוקה". היא אהבה לצייר סוסים דוהרים, בסוס דוהר ראתה את צהלת החיים, את החן והיופי. זמן קצר לפני שעמדה להשתחרר מצה"ל, תכננה עדנה את המשך לימודיה בתחומי האמנות. היא התקבלה כתלמידה במדרשה לגרפיקה ולציור בתל-אביב. ביום כ"ז בסיוון תשמ"א (28.6.1981), ליד מושב ירקונה, בכביש רמתיים-פתח-תקוה, אירעה תאונת-דרכים. ועדנה ניספתה בה. בת 20 שנים היא הייתה במותה. היא הובאה למנוחות בבית-הקברות הצבאי בחיפה. עדנה השאירה אחריה הורים, שישה אחים ושלוש אחיות. לזכרה הופיעה חוברת, ובה סיפרו בני משפחתה, חבריה וחברותיה, על אופיה המיוחד. בחוברת מקצת מאוסף תמונותיה ומיצירותיה בציור, בשיר ובהגות.
