שטרית, אפרים (אפי)

אפרים, בן אסתר וסולמון, נולד בשנת תש"ט (1949) במרוקו. הוא עלה ארצה עם משפחתו במאי 1963, לאחר שהספיק לסיים את לימודיו היסודיים בעיר מגוריו שבמרוקו. לאחר שעלתה ארצה, התיישבה המשפחה בגדרה ואפרים יכול היה להמשיך ולסיים את לימודיו. לאחר שהחליט ללמוד מקצוע, החל בלימוד מקצוע הנגרות בבית-הספר "עמל" ברחובות. בד בבד עם לימודיו התקבל לעבוד בנגריה והיה לשולית הנגר. כך יכול היה ליישם את הלימודים התאורטיים בבית-הספר עם עבודה מעשית בנגריה וכשקרב מועד גיוסו לצה"ל, לא שקט ולא נח עד אשר הבטיח שיש מי שימשיך לדאוג לפרנסת הבית ולכלכלת הוריו הישישים, שנבצר מהם לעבוד. אפרים גויס לצה"ל במחצית פברואר 1969 והוצב לחיל ההנדסה. לאחר סיום הטירונות השתלם בקורס והיה לפלס. ביחידתו נחשב חייל טוב, נאמן ומסור והתחבב על חבריו ועל מפקדיו בזכות אופיו הטוב ונכונותו לעזור לזולת. בתחילת מאי 1969 שוחרר מהשירות הסדיר והוצב ביחידת מילואים. לאחר ששוחרר החל לעבוד כנהג משאית בחברה להובילה. הוא נשא לאישה את חברתו רות ובתחילת 1972 נולדה בתו הבכורה. הוא היה אב ובעל למופת. אהבת משפחתו והדאגה לכל מחסורה היו תמיד בראש מעייניו ותמיד קדמה טובת המשפחה לכל דבר שעשה. מזמן לזמן היה נקרא לשירות מילואים והוא מילא את חובתו בנאמנות וללא טענה. כשפרצה מלחמת יום הכיפורים גויס אפרים ונשלח לסיני עם יחידתו. בתקופת המלחמה הוטלו משימות רבות על היחידה ואפרים נטל חלק פעיל בכל המשימות האלה. מעולם לא התלונן וכל תפקיד שהוטל עליו השתדל לבצע בצורה הטובה ביותר. ביום ב' בכסלו תשל"ד (27.11.1973) נפל אפרים בעת מילוי תפקידו ליד האגם המר, בצפון סיני. הוא הובא למנוחת-עולמים בחלקה הצבאית של בית-העלמין בגדרה. השאיר אחריו אישה ובת, הורים ושלשה אחים. לאחר נופלו הוענקה לו דרגת רב-טוראי. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "בשם כל מפקדי היחידה וחייליה הנני מביע את תנחומינו העמוקים על נפילת בנכם היקר. אפרים, אשר נפל בעת מילוי תפקידו ממזרח לאגם המר הגדול, היה חייל מסור ונאמן, ממושמע ואהוב על חבריו ביחידה, ונפילתו הכתה בהלם את כל חילי היחידה. מפקדי היחידה וחייליה עומדים דום על קברו הרענן". משפחתו הנציחה את שמו בתרומת ספר-תורה לבית הכנסת של העדה המרוקנית באשדוד