בן עדנה ואהוד. נולד ביום ט' בניסן תשל"ח (16.4.1978) בתל אביב. השני משלושת ילדי משפחת שטנג, אח לרותם וליעל, נכד לאסתר ושמואל שטנג ולסוניה ושמואל פלדמן. אוהד גדל בבית שליו ובמשפחה אוהבת והתאפיין בשקט הנפשי ובשלווה שהקרין סביבו. היה שקול דעת, תמיד חביב ונינוח, צנוע ונחבא אל הכלים. אוהד התבלט והצליח בכל אשר עשה. כבר בגן, בגיל שנתיים-שלוש, ציינה הגננת את אוהד כ"מנהיג סמוי" וכן כדובר עברית צחה ורהוטה. בגן החובה וטרום חובה, לקח אוהד חלק פעיל והתבלט בכל החגיגות והמסיבות בחגים, בימי ההולדת ובסיום השנה. מגיל צעיר היה אוהד ספורטיבי ומוכשר מאוד ואהב לשחק בכל משחקי הכדור ובעיקר במטקות, כדורגל וטניס. הוא היה חזק, נחרץ והחלטי ולאחר שהחליט, לא נרתע מקשיים ולא חזר בו. במשך שנים התאמן ושיחק טניס במרכז ברמת השרון, ובצהלה ארגן קבוצות ילדים למשחק כדורגל. אוהד היה גם שחיין מעולה ואהב מאוד את הבריכה והים. בעודו יונק חלב מבקבוק, אהב להפליג בספינה המשפחתית ובתור ילד צעיר למד לנווט את הספינה במיומנות, לאחוז בהגה ולכוון אותה לפי המצפן, כמקצוען. אוהד למד בבית-הספר היסודי בצהלה ובחטיבת הביניים בעירוני י"ד בשיכון דן. את לימודיו התיכוניים סיים בבית-הספר התיכון עירוני ד' במגמה לפיסיקה. הוא היה אהוד מאוד על מוריו ועל אף שהקדיש מעט מאוד זמן ללימודיו, היה תלמיד מצטיין ומוכשר. אוהד התבלט מאוד בכתיבה וחיבוריו היו תמיד מעניינים. הוא הצטיין בכתיבה לאירועים משפחתיים ולעיתון בית-הספר, והצליח לשעשע בחרוזיו. ציוניו בתעודות היו תמיד מהגבוהים ביותר. למבחן הפסיכומטרי עשה הכנות מעטות בלבד, אך הגיע בו לציון 726 (שהם 3% העליונים). הכנותיו למבחני הבגרות התקיימו תוך כדי משחקי המחשב שכה אהב וצפייה בטלוויזיה. למרות זאת, הגיעו ציוניו בתעודת הבגרות בכל המקצועות לרמה שמעל 90. לאחר מותו, כתב עליו חבר לספסל הלימודים: "אוהד היה מהתלמידים המצטיינים בכיתה. תמיד הערכתי אותו על הכשרון, ההתמדה וכוח הרצון ללמוד, להצליח ולהצטיין. המחברות תמיד מסודרות ותמיד נוחות להעתקה. …ובמבחנים תמיד היה כדאי לשבת לידו כי הוא בוודאי יודע את התשובה הנכונה. …אולם אוהד לא היה 'תולעת ספרים' ואת משחקו בכדורגל, מאחורי הבית, עם החבר'ה אחר-הצהרים קשה לשכוח, וגם כאן הצטיין". ביחד עם פעילותו הספורטיבית אוהד אהב מאוד לקרוא, ומכל הבא ליד – ספרי מדע, הרפתקאות והיסטוריה. כילד, ידע "לבלוע" אנציקלופדיות כשהוא מעלעל בהן ומשנן ערך אחר ערך. בזמן שקרא היה שקוע כל כולו בקריאה, לא שמע דבר מהסובב אותו והיה צוחק בכל פה אם הדברים שקרא שעשעו אותו. הוא התעמק בהיסטוריה של עם ישראל והמדינה, והיה מומחה בנושאי השואה, התקומה, מלחמת העצמאות לפרטי פרטיה ובכל מלחמות ישראל האחרות, כולל המבצעים והפעולות הצבאיות. בעקבות התעניינותו בנושא השואה הצטרף אוהד למשלחת בית-ספרו לפולין, נסיעה שהטביעה בו את רישומה. החינוך בבית, בסביבה ובבית-הספר, ביחד עם ידיעתו המעמיקה את ההיסטוריה של העם והמדינה, גרמו לאוהד רצון עז לתרום ולשרת את המדינה והחברה. בעקבות מטען זה, ולקראת גיוסו, הצטרף אוהד ל"יחידה לקראת גיוס" בה הגביר את אימוני הכושר הגופני, התאמן ובנה את כושרו הקרבי לקראת שירותו הצבאי. אוהד מצא ב"יחידה" את מקומו הטבעי ואת חבריו החדשים. הוא התמיד באימונים (למרות בעיות בברכו) ואף נשא את דבר היחידה אל חבריו מהתיכון ומצהלה. בעקבותיו הצטרפו רבים מהם ליחידה ובנו את כושרם הגופני ואת המוטיבציה לתרום ולשרת ביחידות קרביות. אחרי מותו, כתב עליו אחד מחבריו: "אוהד הצטרף ליחידה לקראת גיוס, שם התאמן והשקיע מכולו – פיסית ונפשית. חבריו ביחידה, שהכירו אותו גם בתיכון, גילו צד אחר שלו – אוהד התבלט בקבוצתו, נפתח מבחינה חברתית, דחף את חבריו קדימה ותוך שבועות מספר היה בין המצטיינים בקבוצתו". במהלך כיתות י"א וי"ב ולקראת הגיוס לצה"ל, הוזמן אוהד ללשכת הגיוס לבדיקות רפואיות ופסיכוטכניות. את רצונו לתרום ביחידה מובחרת שמר לעצמו ולא שיתף בו את המשפחה. אוהד רצה לשמור על עצמאותו בבחירת היחידה, ללא השפעת ההורים. כשנשאל לבחירתו בטופס ה"מנילה" נהג להשיב "עדיין לא החלטתי", וטען "אני לא זוכר". לאחר נופלו התברר, שבחירתו הראשונה בטופס היתה גולני. בעקבות בקשתו, קיבל אוהד זימון לשלושה ימי גיבוש לצנחנים והיה מאוד נרגש לקראתו. את הגיבוש עבר בהצלחה ושב הביתה כשגבו וכתפיו חבולים וכחולים מנשיאת האלונקה והציוד. הוא סיפר שעמד היטב במשימות שהוטלו עליו ולמרות הכאבים בברכו ציפה מאוד להיקרא לשרת בצנחנים. חבר, שעבר את הגיבוש עם אוהד, סיפר על תושייתו ותרומתו לקבוצה: "לא ברור לי מדוע לא הלך לצנחנים אבל גם ה'תחליף' היה סיירת מובחרת של שריון, כי גם שם ניתן למצות את היכולת וגם שם ניתן למצוא את האתגר וגם שם ניתן להמשיך ולהצטיין". לצה"ל התגייס אוהד ביום 30 ביולי 1996. הוא שאף להשתלב ביחידת שדה, יחידה קרבית, ואכן, גויס לפלוגת הסיור בעוצבת השריון "כפיר". הוא היה גאה בכך וביחידתו. מפקדיו בטירונות מציינים, כי הוא "חייל עם כוונות השקעה גבוהות ומקרין רצינות וחכמה". לאחר שסיים טירונות חיל רגלים, הגיע אוהד עם צוותו ליחידה והחל בטירונות היחידתית. חברי הצוות מספרים, כי זכו להכיר בחור מבריק ובעל תושייה, שהרבה להתנדב ולעזור לחבריו לצוות. אוהד נפל בעת מילוי תפקידו, ביום כ"ה בכסלו תשנ"ז (5.12.1996). בן שמונה עשרה ושמונה חודשים היה בנופלו. אוהד הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בקרית שאול בתל אביב. הותיר אחריו הורים ושתי אחיות. חודשיים וחצי לאחר נפילתו נולדה בתם הבכורה של רותם ואילן – הדס. מתוך דברים שכתבו עליו חבריו לאחר מותו: "חבר שקט ועדין, אך ככל שהכרתי אותו יותר למדתי על הצד הפתוח שבו, על שמחת החיים שלו, ועל האנרגיה החיובית שהקרין ושהקסימה את הסובבים אותו. אוהד היה בחור אינטליגנטי, שהצטיין במקצועות הריאליים וההומניים גם יחד. הוא היה אח מתחשב ואוהב שהיווה דוגמה לאחותו הקטנה, יעל, לה עזר בכל ותמיד". "אוהד רצה מאוד לתרום למדינה ולשרת בחיל קרבי, וכשרצה דבר מה, התגלתה אצלו נחישות מוחלטת ודבקות במטרה". "הטוב מבינינו איננו עוד. האלון הזקוף נגדע והבאר המתוקה יבשה". הרמטכ"ל אמנון ליפקין שחק, כתב למשפחה: "אוהד, זכרונו לברכה, שירת כלוחם במסגרת טירונות יחידה בפלוגת הסיור של עוצבת השריון 'כפיר' בפיקוד המרכז, ותואר על ידי מפקדיו כחייל מסור, שהפגין מוטיבציה גבוהה לשירות הצבאי, והיה אהוד ומקובל בקרב מפקדיו וחבריו כאחד. זכרו יהיה נצור בלבנו תמיד". בהלווייתו, ספד לו מפקד היחידה: "אתה, שכוחך היה בהיותך שקט, מגיב ללא קול, פועל ועושה ללא שיח. אתה, שעליך נאמר 'מים שקטים חודרים עמוק', אתה, שנחשפת באור חיים חדש, אל מול האתגר של טירונות היחידה. אתה, שהסתרת מהמשפחה ביום גיוסך את (דבר) גיוסך ליחידה, יצאת בגאווה אל מול הלא נודע, אל מול הקושי. לאורך כל הדרך סירבת להישבר. חרקת בעוז שיניים והמשכת ללכת, להתאמן, לעשות ולפעול, כחלק בלתי נפרד מהצוות. …להמשיך בעוז כאותה מתכת חזקה, העשויה מסגסוגת בלתי נשברת…"
