שטמפפר, אליהו

בן שרה ובנימין, נולד ביום כ"ג בחשוון תרצ"א (14.11.1930) בפתח תקווה. נין ונכד למייסדי פתח תקווה ורוח-ראשונים זו עיצבה את דמותו הרוחנית של אליהו. תחילה למד בבית-הספר היסודי "נצח ישראל" ואחר-כך בגימנסיה "נצח-ישורון", שבה היה מטובי התלמידים. אליהו הירבה לקרוא ולהתעמק בספרים, כי אהב השכלה ודעת. תורת הכימיה משכה את לבו ובדעתו היה להשתלם בה ועם זאת מצא לו זמן להתעמק בתורה ובתלמוד. היה נער אדוק בדתו, חבר תנועת "בני-עקיבא" ומדריך מסור בה. בהיותו בן 14 הצטרף לגדנ"ע וכעבור שנה היה בו מדריך ומאמן. כבן 16 נשלח לקורס מפקדים, קיבל תפקיד של מפקד-כיתה וכעבור שנה עלה לדרגת מפקד-מחלקה. רבה היתה השפעתו על פקודיו, שאהבוהו וכיבדוהו כאחד. יומיים לאחר שכתב את בחינת-הגמר שלו בגימנסיה על אחת מסוגיות התלמוד, התייצב בבסיס הקליטה לשירות מלא והשתתף בקרבות משמר העמק, עמק-הירדן, הדגניות וצמח, במבצע "חירם" לטיהור הגליל (בו נפצע ברגלו) ובקרבות יודפת, והוא אך בן 16 וחצי. כבן 17 נשלח לקורס מפקדים קרביים ואחרי-כן נספח לפלוגת הפשיטה בחטיבה 8, בדרגת סמל, שימש לפקודיו דוגמה למסירות-נפש ולאומץ-לב. אליהו נפל ביום ט"ו בכסלו תש"ט (17.12.1948) בקרב על משלט חרבת-מעין, כאשר הוא וחבריו יצאו בארבעה ג'יפים לתקוף את המצרים שהחזיקו במשלט. בשעת ההסתערות עלה הג'יפ שלו על מוקש והוא נהרג. נקבר במשק גבולות. הסתדרות "בני-עקיבא" יסדה ספרייה לזכרו וקראה אותה על שמו. ביום ט"ז באב תש"ט (11.8.1949) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.