בן הזקונים של מיכל ופסח. נולד ביום י"ט בתשרי תשנ"א (7.10.1990) בנתניה. אח לארז-מרדכי ומרים. אסף נולד כאשר אחיו הבכור היה בן עשר וחצי ואחותו בת שמונה וחצי. הוא נולד בחודש השביעי להיריון כפג, קטן אך מושלם. הוא אושפז בפגייה עם חשש לחייו, אך התגבר על הקשיים הראשוניים וגדל להיות ילד יפה תואר, חינני וחברותי. דודו משה שנפל בחווה הסינית במלחמת יום הכיפורים, ועל שמו קראו לו הוריו אסף-משה. בנוסף, השם אסף ניתן לו כבן זקונים מתוך הנחה שלא יתווספו למשפחה ילדים אחריו. בדיעבד אמרו הוריו בצער על משמעות שמו: "לא ידענו שכשמו יהיה, ושהוא ייאסף לפנינו". אסי היה שם החיבה שלו. הוא היה תינוק צחקני ויפהפה, עטוף באהבת הוריו ובני משפחתו, וכרוך אחרי אחיו. ילד חברותי שאהב מאוד לבלות עם חבריו, ותחביבו היה איסוף צעצועים הקשורים לסרט "באטמן". לאסי היו חוש קצב מושלם ושמיעה מוזיקלית מדהימה. כבר כשהיה פעוט נהג לחקות את נעימת הפרסומות ששמע ולזמר את "יש מכבי יש חברים" וג'ינגלים אחרים. כשגדל החל לנגן בתופים והגיע לרמה גבוהה מאוד. הממ"ד (מרחב מוגן דירתי) בבית הותאם לאימונים שלו בנגינה על תופים. אסי גם אהב מאוד לנגן בגיטרה על סמך שמיעה בלבד. מספיק ששמע שיר פעם אחת, כדי שיוכל לנגנו בדיוק מפתיע. המשחקים אותם העדיף אסי בילדותו כללו תנועה, אנרגיה מתפרצת, שובבות וקונדסות, ומצד שני הוא הסתייג ממשחקי צביעה, משחקי קופסה או כל משחק אחר שהיה כרוך בישיבה ממושכת ובכללים נוקשים. בתור ילד טבע, פעיל, פראי, שאהב לרוץ ללא גבולות, נהנה אסי לבלות עם אביו ועם בני דודו על חוף הים. על מעשי השובבות שלו ועל הצרות שגרם לסביבתו, ידע תמיד לחפות בזכות חִינו הרב, כך שכמעט תמיד סלחו ומחלו לו. בילדותו שיחק כדורגל וכדורסל – בין היתר בקבוצת הכדורסל של בית הספר היסודי "שורשים" בנתניה, שבו למד והתחנך. הוא העריץ את המאמן שלו, שי, חברו של אחיו הגדול ארז. מוריו של אסי המליצו שיעבור לכיתת כדורסל בבית הספר, אולם הוא לא התמיד בנוכחותו בשיעורים, והמשיך לטפח את יכולותיו כשחקן כדורסל חובב עם אביו ואחיו בחצר הבית. בכיתה ז' למד בבית הספר "אורט נתניה" ואחר כך המשיך עד סוף התיכון בבית הספר "שפרירים" בקיבוץ גבעת חיים איחוד. כיוון שהיה ילד חם לב וחברותי, נדיב ומצחיק, בני גילו נמשכו אליו וביקשו את חברתו. אסי ידע לצחוק על עצמו תוך שהוא מצחיק אחרים; היה מלא אהבה ואמפתיה לזולת, מעולם לא דיבר סרה באיש, וכולם היו חיוביים בעיניו. תמיד היה מוכן לתת את נשמתו למען חבריו והם ידעו זאת. הוא גדל להיות עלם וגבר יפהפה, דק גזרה, שרירי, בעל חזות של דוגמן, אהוב מאוד על בנות המין היפה. הוא הִרבה להצטלם ולהעלות את תמונותיו בפייסבוק. אסי היה נער אינטליגנטי ונבון ביותר. במהלך לימודיו נתקל בקשיי למידה בעיקר במתמטיקה והדבר הפריע לו מאוד. הוא חשש שמא לקות הלמידה שלו תפגע בעתידו. למרות מגבלותיו כתלמיד ולמרות שלא ממש אהב ללמוד, הוא היה נער כריזמטי ואהוב על מוריו. לקראת גיוסו התעקש אסי לשרת בחיל קרבי, עם עדיפות ראשונה לחטיבת "גולני" ועדיפות שנייה לחטיבת "כפיר". עם גיוסו, ב-10 באוגוסט 2009, הוא לא הגיע ל"גולני", על כן ביקש להמתין על חשבון זמנו עד שיתקבל לחטיבת "כפיר", וכך היה. הוא נשאר בבית ובסופו של דבר השיג את מטרתו, ושירת בגדוד "לביא" של חטיבת "כפיר". גם בשירותו הצבאי היה אסי אהוב מאוד על חבריו ומפקדיו ונראה היה שהוא מתייחס במשובה לקשיי השירות במסגרת הצבאית הלוחצת, אף כי הקשיים מבחינתו היו גדולים. הוא חש סיפוק רב כשהשלים "מסע כומתה" ואחר כך עמד יפה במאמץ הגופני של האימון המתקדם. הוא היה גאה מאוד להיות לוחם וצלף. אסי הוצב ברמאללה ואחר כך במוצב "חרסינה" בחברון. השגרה, העייפות וחוסר השינה היוו עבורו מעמסה נפשית קשה, והוא היה שמח לקצר ולסיים את שירותו במקומות אלו. יחד עם זאת, העריך ואהב מאוד את מפקדיו ואת חבריו, חש מחויב להם ולתפקידו, לכן החליט לסיים עימם את המסלול. בחוברת סוף מסלול כתבו עליו חבריו: "שטמלר הוא יחיד ומיוחד / אותו אף פעם לא נמצא לבד / אסי הוא חבר של כולם / רוח של חי"רניק של פעם אצלו זורמת בדם. / עם גלעד הוא תמיד מסתובב / ולמרות השביזות והצעקות, יודעים שאת הצבא הוא אוהב. / אסי תישאר כך / ואותך לעולם לא נשכח…" רב-טוראי אסי שטמלר נפל בעת מילוי תפקידו ביום כ"א בטבת תשע"א (27.12.2010). בן עשרים היה בנפלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בנתניה. הותיר אחריו הורים, אח ואחות.
