שטינפלד, נפתלי

בן אברהם. נולד בכ"ו בתשרי תרפ"ז (4.10.1926) בכפר קטן בהסן שבגרמניה למשפחה בעלת משק חקלאי וחנות. אביו מת בעודו ילד. המשפחה נשארה בכפר והילדים למדו בבית הספר החקלאי המקומי. בשנת 1938 עם גבור רדיפת היהודים על ידי הנאצים, היגר האח הגדול במשפחה לאמריקה, ואילו נפתלי עבר לבית יתומים בפרנקפורט דמיין. לאחר פסח תרצ"ט עלה לארץ-ישראל וכאן הגיע לכפר הנוער הדתי שליד כפר חסידים. מקום שם שהה חמש וחצי שנים, עבד במסירות ולמד בשקידה. היה ער למתרחש בכל ענפי המשק, נקשר לאדמה בכל נימי נפשו ובמיוחד התמחה במקצוע הרפתנות. אחר כך נמנה עם הגרעין הקיבוצי של מחזור ו' שהצטרף לקבוצת שלוחות ותוך זמן קצר התערה בחיי הקבוצה וגילה עניין רב בבעיותיה. בכ"א בכסלו תש"ו (26.11.1945) הקיפו כוחות צבא ומשטרה בריטיים את קיבוץ גבעת-חיים בטענה כי עקבות אנשים שחיבלו בתחנות תצפית של המשטרה בגבעת אולגה ובסידנא עלי הובילו לקיבוץ וכן כדי לזהות ולעצור מעפילים שהגיעו לקיבוץ זמן קצר קודם לכן. יהודים רבים מתושבי הסביבה הוזעקו לעזרת גבעת-חיים וביניהם כמעט כל חברי שלוחות שהיתה אז בראשית דרכה ומנתה כשישים חברים. כשהחלו הנזעקים לצעוד בשדה הפתוח, בלא נשק בידיהם, אל עבר חבריהם בקיבוץ הנצור פתחו הבריטים באש לעברם. רבים נפצעו, שמונה נהרגו, נפתלי ביניהם. הוא הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הישן בפרדס חנה. עמו נפלה בת מחזורו אילה טננבאום, אף היא מקבוצת שלוחות, ועל קברם המשותף רשומים הפסוקים "נפתלי ואילה שלוחה, בחייהם ובמותם לא נפרדו". הלווית הנופלים הפכה להפגנה גדולה של הישוב האבל והזועם וכמה ממנהיגיו נשאו דברי הספד. קבוצת שלוחות הוציאה חוברת לזכר שני נופליה; כמו כן הונצח שמו בספר תולדות ההגנה.