שטינברגר, מרדכי

בן פאני וחיים, נולד בשנת 1927 בבודפשט, בירת הונגריה. הוא סיים את בית-הספר החרדי "תורת אמת" בבודפשט והמשיך ללמוד תורה בישיבות שונות בהונגריה. עם השתלטות הגרמנים על הונגריה נרצחו אביו ואחיו הצעיר על-ידי הנאצים והוא נחטף ונשלח למחנה-ריכוז בהונגריה ומשם הועבר לגרמניה. בשנת 1945 שוחרר על-ידי צבאות בעלות הברית שהגיעו לגרמניה, חזר לבודפשט ומצא את אימו, סבתו ואחיו הבכור, אשר חשבוהו בין הנספים. מרדכי הצטרף להסתדרות פועלי אגודת ישראל ולמרות גילו הצעיר עבד במזכירות הארצית של ההסתדרות בבודפשט. יחד עם עוד חברים התחיל לארגן את פעולות ה"בריחה", תחילה לגרמניה, ומשם – לארץ-ישראל. בראשית שנת 1946 הצטרף גם הוא לקבוצת מעפילים אשר עברה דרך איטליה ועלתה על אוניית- המעפילים "כ"ג יורדי הסירה" כדי להגיע לארץ "לחונן את עפרה ולבנותה", כי שאף תמיד לחיי קיבוץ בארץ. האונייה שהעפיל בה נתפסה על-ידי הבריטים סמוך לחופי הארץ וכל נוסעיה הוגלו לקפריסין. אחרי שבתו בקפריסין ששה חודשים הורשה לעלות לארץ. גם בימי שהותו באיטליה וגם בשבתו בקפריסין אירגן שיעורים ללימוד השפה העברית וללימודי תנ"ך. היה חביב ואהוב על כל חבריו ומכריו. גם במצבים העגומים ביותר היה מלא חדוות- חיים וידע להנעים לחבריו. התלבט בקשיים לסידורו בעבודה ולא התלונן אף בימים שסבל בהם רעב. מרדכי התגורר במוסד נוער של אגודת "גאולה" בפתח תקווה והיה היחיד מכל בני הנוער שבמוסד שהצטרף לפלמ"ח. הוא עבר קורס מ"כים, השתייך לגדוד הראשון של הפלמ"ח, בחטיבת "יפתח" והשתתף בפעולותיו. לקראת ההפוגה הראשונה הורדה חטיבת "יפתח" לאזור המרכז ונטלה חלק בלחימה באזור לטרון. עם חידוש הלחימה בתום ההפוגה הראשונה השתתפה החטיבה במבצע "דני", ובליל 17-18 ביולי 1948, לקראת תחילת ההפוגה השנייה, תפס גדוד "העמק" את שילתא ומשלט בחלקו המזרחי של רכס קוריקור, כדי לאיים על אגפו של מערך הלגיון בלטרון. עם בוקר התברר כי כוח לגיון מחזיק בחלקו המערבי, השולט, של הרכס. האויב תקף את הכוח במשלט משני כיוונים בסיוע שריוניות וזה נאלץ לסגת. בנסיגה הקשה בשטח פתוח הנתון לאש צולבת נפלו רבים מהלוחמים. בקרב זה נפל, ביום י"א בתמוז תש"ח (18.7.1948). ביום י"א באדר תש"י (28.2.1950) הובא למנוחת-עולמים, עם חבריו לקרב, בקבר-אחים בבית-הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים.