שטיינר, יחיאל (רישק)

בן רוזה ומרקוס מרדכי, נולד ביום כ"ד בחשוון תרפ"ו (11.11.1925) בעיר קרקוב, פולין. הוא למד בבית-ספר עברי והספיק לסיים שלוש כיתות בגימנסיה העברית עד שמלחמת-העולם השנייה אילצה אותו להפסיק את לימודיו. הגרמנים כלאוהו עם אמו ואחותו בגיטו. העוזרת הנוצריה הצילה את חייו כאשר הבריחה אותו מתוך הגיטו אך מאז לא התנחם הנער על אמו, אחיו ואחותו הצעירים שנאלצו להישאר שם, לא ידע עוד שמחה ולא העלה בת- צחוק על שפתיו. הוא ביקש לו פורקן בעבודה ובהגשת עזרה לאחרים. בחותרו לארץ-ישראל עבר את גבולות סלובקיה והונגריה והגיע לרומניה. שם נתפס והושם במעצר. עם כניסת הצבא הסובייטי שוחרר ממאסרו ועלה לארץ ב-1944. יחיאל הצטרף לקבוצת בית יהושע, נתקבל לשורות ה"הגנה" והיה לסייר. בקבוצה נקטעו ארבע אצבעות יד ימינו בשעת תאונה. אחר-כך עבר לירושלים ולמד הנהלת חשבונות. עם פרוץ מלחמת-העצמאות התנדב ל"הגנה" בירושלים על אף מומו. הוא התקשר מאוד לארץ ועל אף הפצרות אביו אשר היגר לארגנטינה לא ניאות לעבור אליו. יחיאל נתמנה אפסנאי ואחראי לאספקה ולציוד ביישובים המנותקים שבסביבת ירושלים וליווה שיירות אספקה וציוד ליישובים אלה. פעולתו זו עוררה בו שמחה וביטחון עצמי כי יש בכוחו לתת את חלקו הפעיל למלחמת-העצמאות. יחיאל יצא בשיירה לעטרות. ליד שועפט הותקפה השיירה על-ידי המון ערבי ובקרב שניטש נפגעו כל אנשיה. בקרב זה נפל, ביום י"ג באדר ב' תש"ח (24.3.1948). נקבר בסנהדריה. ביום ה' באלול תשי"א (6.9.1951) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים.