שטיינברג, משה (מקי)

בנם-יחידם של בלה ודוד. נולד ביום כ"ה בשבט תרפ"ג (11.2.1923) בווינה בירת אוסטריה. משה החל ללמוד בבית-ספר יסודי ולדבריו למד רק במקצועות שעניינו אותו ובמקצועות אחרים לא התעניין כלל. עם סיפוח אוסטריה לגרמניה הצליחו הוריו להימלט לבלגיה ומשה הצטרף לחברת נוער א' שעלתה לארץ-ישראל בשנת 1938 וקיבלה את הכשרתה בקיבוץ עין שמר. שנתיים עשה בעין שמר ושנתיים אלו הפכוהו מנער חלשלוש וקטנטן ועם זאת שובב ועקשן לעלם חסון, רציני ומתבגר, חוקר ודורש בנושאי הקיבוץ והסוציאליזם, הקשר בין העם והארץ ועוד עניינים שברומו של עולם. זמנו היה יקר לו וכל רגע נוצל לקריאה, להרחבת הדעת ולהתקדמות בנגינה בפסנתר. "משה בטהובן" כינוהו חבריו בשל אהבתו למוסיקה בפרוטות שהיו לו נהג לקנות תקליטים ולהשמיעם לחבריו. משה עזר לחבריו בכל מאודו והיה סלחן לחולשות חבריו הקטנות והגדולות. בלילות לא נמנה עם יושבים ליד המדורה ושרים שירי עם. את הפורקן לגעגועיו ולחרדותיו מצא ביושבו בחדר הקריאה וספר בידו. כאשר נשאל לפשר התבודדותו השיב: "אינני יכול לחיות את חיי החברה עם כולם… אהיה מוכרח לעזור להורי. ישנה התחייבות מוסרית והיא חזקה מכל. אין להם אדם בעולם. אני בנם היחידי". ואמנם, שבועות לפני פטירתו שקל מקי במלוא הרצינות להתגייס לשורות הצבא הבריטי על מנת להיות שותף במאבק לשחרור ארצות אירופה ויהודיה וביניהם הוריו שקשרו איתם נותקו פתאום. בשנת 1940 הצטרף עם חברת הנוער "נצר" לקיבוץ שער הגולן. גם כאן תרם את חלקו לחיי הקיבוץ ולעבודתו ומילא בנאמנות כל משימה שהוטלה עליו. כאשר נשאל על תכניותיו לעתיד השיב: "אני רוצה לחיות חיים שקטים, חיי תרבות, לשמוע מוסיקה, אולי לנגן. לקרוא ספר טוב אחרי העבודה, למצוא חברה פשוטה, מסורה שתאהב אותי ושאוכל לאהוב אותה". משה התגייס לשורות הפלמ"ח והוצב בפלוגה א' שבסיסה היה בקיבוץ אפיקים. עם חבריו ליחידה עשה דרך ארוכה של אימונים ופעולות. ביום כ"ד באייר תש"ג (29.5.1943),נפטר ממחלה והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות אשר בקיבוץ עין-שמר. השאיר אם (האב מת בבלגיה בעת המלחמה). האם שנותרה בחיים לאחר אימי השואה, קבורה לידו. חברת הנוער "נצר", שעמה הגיע לקיבוץ שער-הגולן הוציאה לזכרו חוברת ובה דברים חברים על דמותו. הוא מוזכר ב"ספר הפלמ"ח".