שטיינברג, יוסף
בן-הזקונים של לאה ומרדכי, נולד בחודש אפריל 1921 בעיירה סטאשוב, פולין. הוריו האמידים והאדוקים העניקו לו חינוך תורני, נוסף לבית-הספר היסודי הפולני, אך הוא הצטרף בנערותו לקן "השומר הצעיר", נתחבב על חבריו בפיקחותו ובעליזותו, ובמשך הזמן היה למדריך. כל אחיו ואחיותיו עלו ארצה, ורק הוא, הצעיר שבהם נשאר עם הוריו, מתכנן תוכניות לצאת להכשרה כדי לעלות גם הוא. כשפרצה מלחמת-העולם השנייה וכל היהודים נכלאו בגיטו, לא יכול היה להשלים עם חיי ההשפלה ויחד עם חברים אחדים ברח ליערות, הצטרף אל הפרטיזנים והצטיין באומץ-לבו ובנכונותו לבוא לעזרת חבריו. משחזר אל העיירה אחרי שחרורה ומצא את בית הוריו שומם וריק, יצא עם קבוצת הפרטיזנים דרך רומניה לאיטליה ובעזרת חיילי הבריגדה היהודית הגיע ארצה ב-5.9.1945, כשהוא לבוש מדי חייל. עם בואו הצטרף לגרעין שעשה את הכשרתו ביד מרדכי, ולאחר שהגרעין נתפרד נשאר ביד מרדכי וקיבל עליו ברצון תפקיד של שומר-שדות. ידיעתו בערבית לא הספיקה להסברת איסור הגניבה לשכנים, אך זריזותו ברכיבה ועוז-רוחו ברדיפה אחריהם היטיבו להשפיע על הגנבים ומחבלי השדות. היה עליז-רוח מטבעו. בבעיות לא התעמק ומשברים לא ידע, אך בשתייה ובריקודים היה בן-חיל ונתחבב על חבריו. כשאירגן הקיבוץ את מנגנון הביטחון המקומי מחדש, לקראת הפלישה המצרית שציפו כי תבוא לאחר ההכרזה על הקמת מדינת ישראל, נועד לשירות בפל"ם, ולא הכזיב. מהיום הראשון של ההתקפה המצרית החזיק מעמד עם שבעה חברים בעמדה הקדמית המבוצרת, ואף לאחר שהעמדה נהרסה הוסיף לשלוח אש באויב. גם במצב זה לא סרה עליזותו ועל כל פגיעה שפגע באויב היה פורץ בצחוק רועם. משנצטוו לסגת מחשש סכנת כיתור, הצטרף למגיני עמדה אחורית יותר ושם נפל מפגיעת קליע במצחו ביום י' באייר תש"ח (19.5.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות ביד מרדכי.
