שטיינבוק, פישל (זאב)
פישל, בן חיה וישעיהו, נולד ביום ט"ז בתשרי תרצ"ז (2.10.1936) ברוזנה שבפולין ועלה ארצה עם משפחתו בשנת 1949. הוא למד בבית-ספר יסודי בגרמניה ובבית-הספר הממלכתי "יזרעאל" בעפולה, והמשיך גם את לימודיו התיכוניים בערב, בבית-הספר "יזרעאל" בעפולה. לאחר עלותה ארצה התיישבה משפחתו של פישל (שכונה "פישל'ה") בעפולה. מאחר שהיה יתום מאביו, ובגלל מצבה של אמו, נאלץ לעבוד בבוקר וללמוד בערב. כנער בן שלוש-עשרה החל לעבוד כמסגר במסגריית עין-חרוד. פישל היה צנוע ושקט, ישר ואוהב-אמת. הוא היה יעיל בעבודתו ומסור למשפחתו. הוא אהב ספורט והצטיין במשחק טניס-השולחן ואף זכה במדליות על הישגיו בספורט זה. פישל גויס לצה"ל בראשית אוגוסט 1955 והוצב לחיל הרגלים. לאחר הטירונות הוצב כרובאי בגדוד, אך בגלל מצבה הכלכלי הקשה של משפחתו, שוחרר שחרור מוקדם מהשירות הסדיר. בתעודת השחרור שלו ציינוהו מפקדיו כאדם שקט, ממושמע וחייל טוב. לאחר השחרור הוצב כמקלען לגדוד רגלים. בשנת 1956 גויס והשתתף כמקלען במערכת סיני. כעבור זמן הועבר לחיל התותחנים והוצב בגדוד מרגמות כבדות. לאחר שהשתלם בקורס חובשים מחלקתיים, הועבר לחיל הרפואה ונשאר מוצב כחובש קרבי באותו גדוד. במלחמת ששת הימים השתתף בקרבות ברמת הגולן ונפצע קל. אחרי שסיים את שירותו הסדיר, חזר פישל לעבוד בעין-חרוד, ועבד כמסגר וכרתך במפעל "פלדות". הוא המשיך לעבוד במפעל הזה עד יומו האחרון. בהיותו בן 22 נשא לאישה את חברתו מרים והזוג המשיך לגור בעפולה. כשפרצה מלחמת יום הכיפורים, היה פישל בין ראשוני המגויסים. הוא נשלח עם יחידתו לרמת-הגולן והשתתף שם בקרבות נגד הסורים. ביום י"ז בתשרי תשל"ד (13.10.1973), במהלך הפגזה קשה בקרבת מזרעאת בית-ג'אן, נחלץ פישל בגבורה ובהקרבה עצמית להציל את חברו לפלוגה, יוסף בוכריס. בשעה שטיפל בחברו, נפגע גם פישל בהפגזה ומת מפצעיו בדרך לבית-החולים. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בעפולה. השאיר אחריו אישה ושתי בנות, אם וארבעה אחים. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "אדיבותו ויושרו, שלוותו וידידותו, השאירו בנו רושם שלא יישכח לעד".
