fbpx
שטיין, סער

שטיין, סער


בנם של איריס ומשה. סער נולד בנשר ביום ו' באדר א' תשנ"ב (9.2.1992), ילד שלישי להוריו ואח צעיר של עדי ושני. בחגיגת בר המצווה של סער סיפרה אימו על לידתו, ועל השם שניתן לתינוק – שפרץ בסערה לעולם, וביום סוער: "לפני שלוש-עשרה שנים, לאחר מאמץ לא קטן, פרצת בסערה לחיינו, סער, ועל כן שמך ניתן / אני עבדתי באותו יום עד שלוש והרגשתי צירים, אך רצתי הביתה לניקיונות וסידורים / בארבע הגעתי במצב די לחוץ, בחמש ורבע, בחדר הקבלה, היית כבר בחוץ / זה היה בתשעה בפברואר תשעים ושתיים, ביום של גשמים, שלגים וסערות בשמים / אבא היה גאה על בן, וכמובן שמחנו מאוד, ולי רווח שלא אצטרך ללדת עוד". המשיכו ההורים לספר על ילדותו של סער: "המשכת להסתער, באותה רוח בה נולדת, בגיל שישה חודשים כבר נעמדת / שלב הישיבה היה מבחינתך משימה מיותרת, ובגיל אחד-עשר חודשים רצת לדרכך המכודררת / היית עקשן ומפונק (עדיין יש לכך שריד), כשרצית משהו – התיישבת על הווריד / מגיל שנה התחברת לכל כדור בסביבה, כל מנדרינה הוקפצה בצורה מרהיבה / מרוב פעילות יתר בכדור, דחית מעט את מלאכת הדיבור / היית מהופנט מכל טרקטור, אמיתי או מתמונה, אין פלא ש'טרקטור' הייתה מילתך הראשונה". סער, "סערוני" בפי אוהביו, גדל והתחנך בנשר. הוא למד בבית ספר יסודי ובחטיבת ביניים על שם רבין, והמשיך לתיכון המקיף העירוני. בכיתה י"ב עבר ללמוד ב"אנקורי" בקריית ביאליק. בבית הספר הכיר סער את ספיר, שהייתה לחברתו האהובה במשך כשלוש שנים. הוריו של סער הודו: "הלימודים – מבחינתך יכולים לחכות, ההעדפה הברורה שלך היא ההפסקות". ואכן סער אהב ללכת לבית הספר לא כל כך בשביל הלימודים, אלא כדי להיות עם החברים, שזיכו אותו בשם חיבה "שטוני" וידעו שבכל מצב ניתן לסמוך עליו. שירן, חברה של סער, סיפרה: "תמיד היית מלך הכיתה, מלך הגן, מלך השכונה. כולם תמיד היו סביבך. ילד חברותי, מנהיג ובן אדם מדהים". והוסיפה קורל: "תמיד הקשבת לכל בעיה שהייתה לי, ותמיד ידעת להגיד את המילה הנכונה שתעלה בי חיוך". רועי, חבר של סער מילדותו, כתב: "מה שהכי אהבתי אצלך זה שידעת להתחבר עם כולם, ולא רק זה אתה גם ידעת לגרום לכולם לאהוב אותך. ואני חייב להגיד לך שאני באמת אוהב אותך. לא היית סתם חבר, בשבילי אתה אח יקר". עם השנים סער אסף סביבו חברים רבים, שאותם הכיר בתחנות שונות של חייו ואיתם אהב לבלות. סער, תמיד אסתטי, לבוש בקפידה, מסופר ומסודר, ידע לבלות וליהנות מהחיים, הוא גם התעניין בכלי רכב ואהב מכוניות יפות (וחלם לקנות אחת כשיצליח ככדורגלן). סער הכיר טוב את עולם המחשבים, נהנה לעבוד ולשחק במחשב וגם נעזר בו לשימור קשריו החברתיים, כדברי הוריו: "בגלל הכדורגל אין לך זמן להיפגש עם חברים, ולכן דרך המחשב אתה מפתח את הקשרים". מילדות חלומו העיקרי של סער היה להיות כדורגלן מצליח, וכבר בגיל ארבע הוא הוכיח כישרון במשחק ביתי עם אביו ועם אחותו עדי – לימים כדורגלנית בנבחרת ישראל. בגיל שש התקבל סער לאימוני כדורגל במועדון מכבי חיפה, ועד מהרה נקבע תפקידו כמגן שמאלי, בהתאם ליד ולרגל השולטות שלו. מגיל תשע ועד היותו בן חמש-עשרה סער שיחק בקבוצות ילדים ונוער של המועדון, הצטיין במשחקו והיה שותף לזכייה בכמה וכמה תארים. אחת הזכיות הבולטות היתה בשנת 2004, כאשר הקבוצה ייצגה את ישראל בטורניר "פוקס קידס" בצרפת – קבוצת מכבי חיפה זכתה במקום הראשון אחרי שבמשחק הגמר מול ברזיל הבקיע סער את שער הניצחון. אביו של סער ליווה אותו לכל אימון ומשחק מתחילת דרכו, וגם בבית היו השלושה – סער, אחותו ואביו – צופים קבועים בכל ערוצי הספורט. סיפרו ההורים: "כמו סער, גם חדרו חי ונשם כדורגל. את הקירות עיטרו צעיפים ותמונות של קבוצות מפורסמות, הארון היה מלא בגביעים ומדליות, עמדת המחשב נוצלה לגלישה באתרי ספורט ולמשחקי כדורגל אינטראקטיביים". כשהיה סער בן חמש-עשרה הוא עשה מעבר חד, ממכבי להפועל חיפה. בקבוצתו החדשה שיחק עד גיוסו, הצליח מאוד, זכה עם הקבוצה באליפות נערים ואף השתתף בנבחרת הנערים של ישראל. יוסי עמר, המאמן של סער, סיפר עליו בכתבה בעיתון הספורט האינטרנטי "וולה": "לסער הייתה אישיות מקסימה. תמיד עם חיוך על הפנים, אף פעם לא מעורב בבעיות משמעת, תמיד היה מגיע ראשון לאימון, מקצוען אמיתי. מי שמכיר את האג'נדה שלי כמאמן, צד שמאל הוא צד דומיננטי בקבוצות שלי. מאוד אהבתי להפעיל את סער על אגף שמאל, הוא שחקן שתרם רבות במיוחד בחלק ההתקפי, שחקן שהיה מאיים על השער וסייע בשערים ובישולים, הייתה לו בעיטה פנטסטית". סער היה שחקן כשרוני, ממושמע, בעל יכולת טכנית גבוהה והבנת משחק מעולה, ורבים צפו לו עתיד מזהיר בכדורגל. ביום 4.11.2010 התגייס סער לצה"ל, לחיל הים. למרות היותו כדורגלן מצטיין היה חשוב לו לתרום ולשרת שירות משמעותי וערכי, והודות לכושרו הגופני הגבוה הוא שובץ לתפקיד מדריך בחדר הכושר בשייטת 13. במקביל לשירות בעתלית המשיך סער להתאמן בכדורגל בקבוצת הנוער של הפועל חיפה. סער נפל בעת שירותו ביום כ' באדר ב' תשע"א (26.3.2011). שעות אחדות קודם לכן, ביום שישי בערב, יצא סער לבלות עם חבריו. בדרך כלל הוא לא בילה בסופי שבוע, עקב משחקי הכדורגל בשבת, אך הפעם לא זומן למשחק כיוון שהיה בתקופת החלמה מניתוח. בדרך חזרה מהבילוי, בעת נסיעתו בחיפה אירעה תאונת דרכים בה קיפד סער את חייו. סער היה בן תשע-עשרה בנפלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בחיפה. הותיר הורים ושתי אחיות. על מצבתו של סער כתבו בני משפחתו: "נסער ומשולהב ומתיז ניצוצות. בשבילנו, אתה תמיד מלך העולם". הוריו של סער קעקעו את שמו על ידיהם. "סער, בדרכך המיוחדת אתה בשבילנו, עולם ומלואו ונשמתנו ואהבתנו", כתבו ההורים, והוסיפו: "הגעת לעולמנו ביום גשום וסוער ופרצת בסערה … רק תשע-עשרה שנים חלפו ואתה עוזב אותנו בסערה ומשאיר אותנו בסערת נפשנו. חייך הקצרים היו מורכבים, ואנו השתדלנו והתאמצנו כל כך לפלס את דרכך ולעשותה מעט יותר פשוטה … סער שלנו, לא הספקת להגשים חלומותיך, רצונותיך ומאווייך, והרי בכל יום נוספו עוד רעיונות ופנטזיות. אנו שמחים שהספקת לחוות סיפור אהבה ארוך. כל כך כואבים ועדיין לא מאמינים שאתה כבר לא איתנו". ספדה שני, אחותו של סער: "סערוני שלי, יש כל כך הרבה דברים שלא הספקתי להגיד לך ושאתה לא יודע. אני כל כך מעריכה אותך על ההתמודדות שלך עם כל הבעיות והדברים שעברת מאז שהיית קטן, כמה מכשולים היו לך בשביל להצליח בלימודים ובכדורגל ואת רובם עברת … תמיד ידעת איך להסתדר ומה לעשות, איך אתה קורא לזה – חכמת חיים. לא אשכח את השישי האחרון שלנו ביחד, שאמרת שאולי אתה לא הצטיינת בלימודים אבל יש לך חכמת חיים ושזה הכי חשוב … אני לא מאמינה שאני עומדת כאן ומבקשת ממך, סערוני שלי, שתשמור על אבא ואימא מלמעלה. אני מבטיחה שאהיה חזקה בשבילם ובשביל עדי. ותבטיח לי שתמשיך לשחק כדורגל שם למעלה, כי היית אמור להיות שחקן מצטיין ולהצליח בגדול. אני אוהבת אותך. נוח על משכבך בשלום". ספדה לסער כרם, חברה: "שטוני שלי. חתיך עם חיוך ענק מאוזן לאוזן … איזה בן אדם אתה, פשוט אין כמוך ואין לך תחליף. אתה לא מבין איך קשה לי עכשיו וכמה שאני לא מצליחה לקלוט. אחי, תשמור עלי מלמעלה. אני כל כך אוהבת ומתגעגעת. אני מודה לך על כל פעם שהיית בשבילי ונתת. גם כשהייתי רבה איתך מלא וידעת לעצבן, תמיד איכשהו היינו משלימים ושוכחים מהכול. תמיד אתה איתי בלב, לעולם לא אשכח". משחקי הנוער והבוגרים של קבוצת הכדורגל הפועל חיפה, שנערכו ימים אחדים אחרי נפילת סער, נפתחו בדקת דומייה לזכרו. בשל נפילת סער נדחה משחק קבוצתו מול מכבי תל אביב בשבוע. במשחק הדחוי חיפה ניצחה שלוש-אפס והניצחון הוקדש לסער. סמדר, חברת המשפחה, כתבה במלאת שלושים לנפילת סער: "השמים נקיים, הראות טובה מתמיד, חג אביב, הכול פורח, ואתה אינך … לא היית בחור של מילים וגם לנו אין ממש מילים לתאר חור בבטן, בור בלב, או געגוע לסתם דברים קטנים … והעצב האינסופי הזה, איך אביב חייך קמל". איריס, אימו של סער, כתבה במלאת שנתיים לנפילתו: "אני פשוט לא מבינה, לא מאמינה, לא משלימה. מרגישה שרק אתמול נעלמת לנו מהחיים, רק אתמול עוד אפשר היה לחבק, לנשק אותך. אבל מרגישה גם שחלף כל כך הרבה זמן שלא ראיתי את פניך היפות, העיניים הצוחקות והחיוך המקסים. כל כך הרבה זמן חלף שלא נגעתי בך, לא שמעתי אותך. הזמן אינו ברור לי. הקרוב הופך רחוק ולהיפך, עבר הופך הווה ולהיפך, ועתיד – אין. חיים עם, חיים בלי, ובעיקר – אלו שאריות של חיים". במלאת שלוש שנים לנפילת סער כתבה אימו: "הזמן אינו מקהה את הכאב, הזמן מגביר את הגעגועים. הזמן אינו משכיח חוויות וזיכרונות, הזמן מרחיב את הבור השחור. הזמן אינו משקיט את המחשבות הקשות, להיפך – המחשבות והדיבור העצמי אינם פוסקים. וכעת, שעברו שלוש שנים קשות, מבינה שהשנים הבאות גם הן תהיינה קשות. עדיין חושבת שלא ייתכן שסער שלנו לא איתנו. פשוט בלתי אפשרי להשלים". כתב אביו של סער, משה: "יש הרגשה של שבר גדול, שאליו מצטרפים רגשות רבים של החמצה, כעס ופחדים. בכל מקום שאני הולך, רץ, רוכב, נדמה שאתה איתי. אין דרך להשקיט את הגעגועים, הזיכרונות. הגעגועים הם לכל כך הרבה דברים: לחיוך, למגע, לצחוק המתגלגל ולמבט. געגועים לראות אותך, לחוש, לחבק עוד פעם. לחשוב שהכול טעות, חלום רע … שבתות, חגים, ימי הולדת וכל אירוע שאמור להיות שמח, בלעדיך קשה וכואב. יש צער גדול על מה שהחמצת ועל מה שהחמצתי איתך. לא הספקתי לומר ולעשות איתך עוד הרבה דברים. חשבתי שיש לנו הרבה זמן לשבת בפאב ולשוחח שיחת גברים, ולנסוע לחו"ל לראות משחק כדורגל ברמה. יש זמן, חשבתי. טעיתי, לא הספקתי. הרבה פעמים כשאני לבד ברכב בנסיעה אני מדמיין אותך יושב לצידי, מדיף ריח של זיעה שלאחר אימון או משחק. הגעגועים צפים, הכאב, הרצון לראות, לגעת, ללטף, העיניים דומעות והדמעות זולגות … סערוני שלי, העולם לא נעצר אך אתה בליבי נשמר וננצר. היה שלום סערוני ילד שלי, תנוח נשמתך שם למעלה. אני מקווה שניפגש באחד הימים, עד אז שמור על אימא, עלי, עדי ושני. שמור על כולנו ותן לנו כוח להמשיך". עדי, אחותו הבכורה של סער, כתבה במלאת שלוש שנים לנפילתו: "סערוני שלי, עברו אמנם שלוש שנים אך אני עדיין לא מעכלת ולא מפנימה את אובדנך". עדי מספרת לסער על השינויים בחיי כל אחד מבני המשפחה, וממשיכה: "בסופי שבוע שני ואני משתדלות להגיע ולהיות ביחד כל המשפחה. על פני השטח הכול נראה טוב ויפה, הבית מתפקד, הכלב והחתול נותנים קצת אור – אך אתה, שהיית עמוד התווך של המשפחה, איננו עוד. צלקת עמוקה שלא תגליד לעולם, ומה שנשאר זה להמשיך ולחיות את היום יום, להיזכר בך, בצחוק המתגלגל, בחיוך המקסים, ביופי היוצא דופן, ואיך אפשר שלא גם בעצבים. מדי פעם להזכיר אותך, לספר עליך איזה מין ילד שובב ומיוחד היית, ואולי באמת כמו שאומרים אלוהים לוקח ורוצה לצידו רק את האנשים המיוחדים. זה לא קל לחייך לכולם, להמשיך, לחיות ולתפקד את היום יום כשבפנים הכול רקוב ומנוכר … זה לא קל לראות משפחות שלמות ומאושרות כשאני יודעת שהמשפחה שלי לעולם לא תהיה שלמה יותר. זה פשוט לא קל". המשפחה הפיקה אלבום זיכרון לסער. לאתר יוטיוב הועלה סרטון לזכר סער, ובו תמונות רבות שלו בתחנות חייו השונות. בבית הספר התיכון המקיף בנשר, בו למד סער, הוקם חדר המנציח אותו. באצטדיון הכדורגל בנשר נערך מדי שנה, בחול המועד פסח, טורניר כדורגל לזכר סער בהשתתפות קבוצות נוער מהאזור וביניהן מכבי והפועל חיפה, בהן הוא שיחק. במלאת שנתיים לנפילת סער נחנך באצטדיון האימונים של הפועל חיפה בקריית חיים חדר הלבשה, שהוקם לזכרו על ידי משפחתו ומחלקת הנוער של קבוצת הכדורגל, בה הוא שיחק. באתר יוטיוב ניתן לצפות בטקס חנוכת חדר ההלבשה.

דילוג לתוכן