שטיין, מיכאל (מיקי)

מיכאל (מיקי), בן חנה ובנימין, נולד ביום כ' בניסן תש"ט (19.4.1949) בראשון לציון. הוא למד בבית-הספר היסודי על-שם רמז והמשיך בלימודיו בבית-הספר התיכון-חקלאי "נחלת יהודה" בראשון לציון. מיכאל היה חובב ספורט, בעל כוח גופני רב והצטיין בענף הדיפת כדור-ברזל. היו לו ידיים מיומנות והוא הרבה לעסוק במלאכת-יד, במתכת ובעץ. מנעוריו היה חובב טבע והרבה לטייל ברחבי הארץ וליהנות מאתריה ומנופיה. מטבעו היה חברותי מאוד וקל להתיידד, נוח לבריות, מכניס אורחים ומסביר פנים לכל אדם. הכל הכירו אותו כאדם מנומס ונעים הליכות, המוכן תמיד לעזור לזולת מתוך נדיבות-לב ורוחב-יד. חברים נהגו לפנות אליו בבקשת עצה והוא מצא תמיד זמן בשבילם. ישר-דרך היה, גלוי-לב, דובר אמת ובעל מצפון. תמיד היה אופטימי ושמח, בעל חוש הומור ואוהב להתבדח. הוא אהב מאוד את בני משפחתו והשפיע עליהם מתנות רבות, ורחש כבוד והערכה לאביו. מיכאל גויס לצה"ל בסוף יולי 1967 והתנדב לנח"ל. לאחר הטירונות השתלם בקורס לקשרים גדודיים. הוא היה חייל ממושמע, אחראי ומסור לתפקידו. מפקדיו אהבוהו והוא היה מקובל על חבריו. במשך כל תקופת שירותו בצבא השתדל שלא להדאיג את בני משפחתו, הרבה לכתוב מכתבים הביתה, ולא סיפר להם על האימונים המפרכים ועל חיי השדה הקשים, כדי שלא לצער אותם. במלחמת יום הכיפורים השתתף מיקי בקרבות נגד המצרים בחזית סיני. ביום י"א בתשרי תשל"ד (7.10.1973) נפל בקרב במוצב "אורקל", בגזרה הצפונית. בשעה שנסוגו הוא וחבריו מן המוצב, לפי פקודת נסיגה שנכפתה עליהם, התקיפום חיילים מצריים מן המארב ומיכאל נהרג במקום. תחילה נחשב כנעדר, אחרי-כן הוכרז חלל שמקום קבורתו לא נודע. לימים זוהתה גופתו והוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בראשון לציון. השאיר אחריו אישה ובן, אב ואח. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "מיכאל לחם בגבורה רבה במעוז "אורקל", שעל שפת תעלת סואץ, ונפל בהגינו על חבריו ועל ביתו אשר בעורף. הוא היה אדם ולוחם למופת"