שטיין, מאיר

מאיר, בן רבקה ונחמיה, נולד ביום י"ד בתמוז תשי"א (18.7.1951) בתל-אביב. משפחתו התגוררה אז בבית ערבי ישן ביפו, ומאיר'קה היה בן ארבע כאשר עקרה המשפחה מיפו ועברה לרמת הטייסים. הוא למד בבית-הספר היסודי ע"ש צבי שפירא ברמת-הטייסים. בבית הוריו ספג מאיר'קה תרבות ציונית ופועלית ולמד לאהוב את ארצו ולכבד את זולתו. היה נער עירני, יפה תואר ויפה נפש, אהוב מאד על חבריו ועל בני כיתתו. אחרי שסיים את חוק לימודיו בבית-הספר היסודי, הלך ללמוד בבית-הספר התיכון-עירוני ט'. הוא היה כישרוני מאוד ומהיר תפיסה, ועד מהרה שעממה אותו המסגרת הנוקשה של בית-הספר. הוא נהג לבלות עם חבריו והקדיש את רוב זמנו לריכוז מועדון צעירי השכונה. לימים הפסיק את לימודיו בבית-הספר התיכון, ולמד יומם ולילה בלימוד עצמי עד שעבר בהצלחה את בחינות הבגרות בבית-הספר האקסטרני "תיכון גורדון" בתל-אביב. מאיר'קה אהב את משפחתו בכל לבו, העריץ את אחיו הבוגר ממנו, שהיה טייס בחיל האויר, והעניק הרבה חום וחסות של אח בוגר לאחותו הצעירה ממנו. מאיר גויס לצה"ל במחצית מאי 1969 והוצב לחיל השריון. הוא עבר אימון בסיסי ואחר כך נשלח לקורס נהגי טנקים. זמן קצר אחרי שנשלח לאימון בקורס מפקדי טנקים הופסק הקורס והיחידה נשלחה לחזית הצפון בגלל מתיחות שהשתררה באזור. הטנק של מאיר'קה נפגע בפעולה מבצעית והודות לאומץ לבו ולקור רוחו, הצליח לחזור בשלום לבסיס ביחד עם צוותו. המתיחות הסתיימה והוא הוחזר לקורס שהופסק וסיים אותו כחניך מצטיין. עד תום שירותו הסדיר בצה"ל היה מדריך בבית-הספר לשריון. הוא היה אהוב על פקודיו וחביב על מפקדיו. בתחילת חודש מאי 1972 שוחרר משירותו בצה"ל בדרגת סמל, והוצב ליחידת מילואים. מאז ומתמיד נשא את נפשו ללמוד משפטים. הוא התקבל למכינה באוניברסיטת תל-אביב, עמד בבחינות הכניסה והיה אמור להתחיל בלימודיו כסטודנט מן המנין בפקולטה למשפטים באוקטובר 1973. מאיר'קה הצטרף לחברת "אל על", היה מסור לעבודתו והצליח בה מאוד. לפיכך החליטו הממונים עליו לשלוח אותו בתפקיד לקניה. הוא חזר מאפריקה מלא חוויות ורשמים, עמוס צילומים מרהיבים וסיפורים שסיפר בכישרון רב. כשפרצה מלחמת יום הכיפורים היה מאיר'קה בתפקיד בנמל התעופה. בלי הרף טלפן הביתה לברר אם הגיע צו קריאה בשבילו. מאיר'קה סיים את המשמרת, מיהר הביתה, והצו הגיע כמעט באותה עת. הוא ארז בחיפזון את חפציו ומיהר לתחנת האיסוף בלווית אביו. כשהגיע למקום הכינוס הוחל בציוות הטנקים. היות והיו שם הרבה מפקדי טנקים ופחות אנשי צוות, ביקש מאיר שיצרפו אותו לצוות בפיקודו של אחד מחבריו, והוא מוכן להיות איש-צוות, אף-על-פי שהיה מפקד-טנק מוסמך. ואמנם הוא צוות כטען-קשר ובתפקיד זה לחם בקרבות סיני. עד מהרה רכש את לב חבריו בידע הרב שלו וזכה להערצתם כאשר הצליח לתקן במו ידיו את מקלע-העזר וכאשר הדריך את נהג הטנק, שלא היה מנוסה בתפקידו. הטנקים של יחידתו נערכו אל מול הכוחות המצריים, שנעו בציר פירדאן לכיוון מזרח. מעטים מול רבים, בלמו הטנקים את תנופת המצרים. בקרב שהתחולל ביום ט"ו בתשרי תשל"ד (11.10.1973) ארבעה קילומטרים מזרחה לגשר פירדאן, בציר "הברגה", נפגע הטנק של מאיר בפגז, שפגע במקום מושבו ומאיר נהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו הורים, אחות ואח. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון. ארגון יוצאי קובל בישראל הוציא לאור קובץ לזכר הבנים שנפלו, ובו דברים על דמותו של מאיר; דברים לזכרו כלולים גם בעלון בשם "לא אשכח זאת רעי", שהוצא לאור על-ידי מינהלת נמל התעופה בן-גוריון, לזכר עובדיו שנפלו במלחמה.