שטיין, אבשלום-משה (“אבי”)

בן אברהם-שמואל ורות-רחל. נולד ביום כ"ד שבט תש"ט (23.2.1949) בחולון. ילדותו ונעוריו עברו עליו בחולון, עיר הולדתו. כשהיה בן עשר נתייתם מאביו. הוא למד בבית הספר על שם גורדון ובבית הספר התיכון על שם קוגל בחולון ושם הוענקה לו תעודת הבגרות. הוא היה נער שקט ורגיש, שטיבו האמיתי נתגלה בגישתו האנושית, החמימה והמלווה דוק של הומור, ביחסיו עם הזולת. הוא היה עושה את המוטל עליו ברוח טובה, בהכרת ערך המעשה ושלא על מנת לקבל פרס. הוא אהב ספרים ושיקע עצמו בקריאה, ממש מתוך התמכרות של בן תרבות אנין טעם ורגיש, היודע להפיק עונג רוחני מהקריאה. תכונה זו ירש מאביו, הסופר והעיתונאי. מימיו לא פגע באיש והיה מקדם כל אדם בשלום לבבי ובמאור פנים; לכן אהבוהו הבריות וכיבדוהו. כזה היה בנעוריו ובבחרותו בבית וכזה היה גם בצבא. אבי גויס לצה"ל בתחילת אוגוסט 1967 והוצב לחיל הקשר. ביחידתו היה אהוב על מפקדיו וחבריו, שהעריכו את סגולותיו. רשימותיו ראו אור בעלון היחידה. ביום ד' באדר א' תש"ל (10.2.1970), בעת סיור מבצעי במערב הר חברון, באיזור אמציה, נפל בעת מילוי תפקידו. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בקרית שאול. מפקד היחידה כתב לאמו בשם קציני היחידה וחייליה ובשמו הוא: "אבשלום היה אחד החיילים הבולטים בחיי היחידה. שקט, רגוע וחייכני. הוא ביצע את כל המוטל עליו בשלוות נפש וברוח טובה ומוכן היה לתת כתף מסייעת לכל משימה ותפקיד הקשורים בעבודת היחידה או בהווי החברתי שלה. אבשלום היה מחונן באינטליגנציה פנימית והיה בעל אופקים נרחבים. הוא היה הרוח החיה בכל שיחה וויכוח מדיני, חברתי, או מקצועי והיה דוגמה בולטת לכל". שמו הונצח בחוברת זיכרון שהוציא לאור בית הספר התיכון קוגל לזכר בוגריו שנפלו.