שטיגליץ, אברהם (אברמיאק)

בן חנה-משה ונפתלי, נולד ביום ב' בניסן תרצ"ב (18.4.1932) בווארשה, בירת פולין. היה ילד בריא ועצמאי. כשפרצה מלחמת- העולם השנייה ברחה המשפחה אל השטח שנכבש בידי הרוסים והוגלתה לסיביר, ובגיל שמונה עבד עם אביו ביערות בקור של 40 מעלות מתחת לאפס. בשנת 1941 שוחררו מסיביר ונדדו לקזחסטן בקדמת אסיה, במצוקה וברעב, וכדי להציל את הילד מסרוהו הוריו לעליית-הנוער. בשנת 1942 עלה ארצה במסגרת "ילדי טהרן". אביו ואמו החורגת נשארו בברית-המועצות. גם בארץ עברו עליו גלגולים שונים. בפברואר 1947 הועבר למעון עליית- הנוער בבני ברק כנער קשה-חינוך. בשנתיים האחרונות לחייו התפתח יפה, השתחרר מכמה מעצורים נפשיים, הירבה לבקר בתיאטרון ולקרוא ספרים, למד נגרות (עבד בנגריית קריניצי) והצליח בעבודתו. בשנת 1946 הגיעו הוריו מברית-המועצות לפולין, אך אחרי הפוגרום בקילץ שבו נהרגו ניצולי שואה שחזרו ממחנות-המוות לפולין, נדדו לגרמניה. אברהם מיעט לכתוב להם, אולם בכל מכתב תיאר את התפעלותו מיפי הארץ ואת אושרו לשבת בה. "כמה טוב לי שאני מהלך חופשי בחוצות תל-אביב ומזמר לעצמי. כאן אני יהודי, איש לא יאמר לי 'ז'יד'". "הורי היקרים" – כתב – "אם אין בדעתכם לבוא הנה אלא אל הקרובים העשירים באמריקה – אינכם הורי… בואו ואסדר אתכם מיד". בכליון עיניים ציפה להתראות עימם אחר תקופת-הפירוד הארוכה. על אף גילו הצעיר התגייס עם צאת צו הגיוס, שירת בחטיבת "כרמלי" והשתתף בקרבות הגליל, ג'נין וראש הנקרה. לאחרונה נשלח לקורס סמלים בירושלים. בשעת אימוניו בקורס נהרג בתאונה, ביום כ"ג בשבט תש"ט (22.2.1949). נקבר בשייח'-באדר ב'. הוריו הגיעו לארץ כחודש לאחר מותו. ביום כ"א באייר תשי"א (27.6.1951) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה