שטולצברג, אהרן (שטולץ)

בן גיטל ומרדכי, נולד ביום י"ז באייר תרפ"ב (15.5.1922) בעיר פשמישל, גליציה, פולין, למשפחה חסידית-ציונית. הוא למד בחדר ובגימנסיה עברית וגדל באווירה של שאיפה לארץ ובניינה. בחודש מאי 1935 עלה ארצה עם הוריו והמשיך את לימודיו בבית-הספר הריאלי בחיפה. משסיים את שנת הלימודים בכיתה השישית יצא לשנת עבודה בקבוצת מעיין ובקרית ענבים. אחר-כך חזר לבית- הספר הריאלי וסיים בו את חוק לימודיו בהצטיינות. היה חבר בתנועת "הצופים" ואחרי סיום לימודיו היה אחד ממייסדי "קבוצת הצופים" ומתווי דרכה. כחבר קבוצה זו הצטרף לפלמ"ח עם היווסדו. עלה לדרגת מ"כ, מ"מ ואף שימש בתפקיד קצין- הסברה חטיבתי. אהרן השתתף בהורדת מעפילים לחופי הארץ, בהעברת עולים דרך גבול הצפון, בפיצוץ הרכבות, בליל וינגייט, בפריצה למחנה עתלית, בפיצוץ הראדאר, ועוד. משאת נפשו היתה – קיבוץ גלויות העם היהודי, שלמות הארץ, בניין וחיי שותפות בחברה קיבוצית. את תפקידו ראה בחינוך הנוער לחלוציות ולהגנה ובהעלאת הדור הצעיר בקיבוץ למילוי תפקידים אלה. נבון, אחראי בתפקידיו ומסור להם – שימש מופת לחניכיו. בשעת המצור שהטיל הצבא הבריטי על יגור אחרי "השבת השחורה" כתב: "הדבר שפגע בי ביותר בימים אלה אינו הנזק הממשי שנגרם לנו, אלא העלבון הצורב שבהכנעת יגור, החל מפירוק נשקם וגמור בהקמת הגיטו. – – – לאור יגור ברור לי שטוב ליפול במלחמה נגד דיכוי והשפלה מאשר לחיות בצורה כזאת. הם לא יצליחו להפוך את כולנו ליגור בעודנו חיים…". בשנת 1947 היה חבר מזכירות הקיבוץ המאוחד, פעיל בענייני הביטחון והנוער ובתפקיד זה מצא את מותו בנוסעו לנגב לשם ארגון עזרה ליישובים מרוחקים. אהרן נפל ביום ג' בטבת תש"ח (16.12.1948) בדרך בין חלוצה לרביבים, בעלות הטנדר שבו נסע על מוקש. נקבר ברביבים. קבוצת הצופים הוציאה חוברת לזכרו (תש"ט). ביום א' באלול תש"י (14.8.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה.