שטדלר, אברהם (אברי)

בן ישעיהו ואיטה. נולד ביום י"ח באלול תש"ז (3.9.1947) במחנה מעפילים בקפריסין. המשפחה הגיעה לארץ מהונגריה לאחר גמר מלחמת-העולם השניה, דרך מחנות אונרר"א באוסטריה ובאיטליה – ובמחנה המעפילים בקפריסין. כאשר המשפחה שוחררה מן המחנה כעבור שלושה חדשים עלתה לארץ; זה היה ב-30 בנובמבר 1947, למחרת ההצבעה באו"ם על מדינת ישראל. בזכות התינוק הירשו הבריטים להורים לעלות לארץ. ילד חמד, מסור ורגיש היה אברהם אשר גדל בשדה-נחום ולאחר-מכן בעין-חרוד. אברהם למד בבית-הספר היסודי בשדה-נחום וסיים את לימודיו שם ולאחר-מכן למד בכיתות-ההמשך בעין-חרוד. תחביבו היה מלאכת-יד, ביחוד גילופי-עץ. היה חקלאי ועבד בשדות – בשלחין, בכותנה ובאספסת. חרוץ ושקדן היה ואחראי בעבודתו. לבו היה פתוח לתת יד עוזרת לכל מי שיבקשנה ממנו. כאשר סיים את לימודיו בבית-הספר התיכון אמר: "אחרי הצבא אמשיך ללמוד". בנובמבר 1965 גויס לצה"ל ועד יום נפלו שירת בו. לא פעם היה מתוכח עם אביו על השואה ברצות האב לשכנע אותו שליהדות-הגולה לא היתה שום ברירה ודרך להצלה. אך אברהם לא הבין זאת, כי כילד שגדל בארץ באופן טבעי וחפשי טען בפני אביו: "מדוע לא לחמתם בפשיסטים?". אברהם דיבר כבן-הארץ, איתן בגוף ובנפש, ועוז-רוחו מצא לו ביטוי בטענה זו. צנחן היה והיה גאה בכומתתו האדומה. קיצוני באופיו, בוטח וקשוח – אך טוב-לב. קורס אחרי קורס עבר אברהם ומפלוגת הרב"טים הועבר לשריוניות. מצב-הרוח שלו ירד., אך מפקד-הגדוד אמר: "בכל מקום שתהיו תישארו צנחנים תמיד". יומיים לפני הקרב חזר הביתה והתפאר כי מפקדו, אהוד שני, בחר בו כחייל מצטיין להיות בצוות אשר עמו בשריונית שבראש ההסתערות על האויב. אברהם היה מאושר, כי המפקד היה לו רע ואח – ושניהם אמנם נפלו בקרב שנערך על שחרור ירושלים בתל-אל-פול ביום השני לקרבות, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967). הדבר היה כשהשריונית נפגעה פגיעה ישירה מתול"ר ירדני. כמפקדו שנפל עמו הובא למנוחת- עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. שדה-נחום הוציא עלון לזכרו בשם "השדה".