יעקב, בן חיה וגצי, נולד ביום כ"ד בסיון תש"ב (9.6.1942) בחיפה. יעקב, נכדו של רבי יעקב שורצבורד, ממקימי בית-הכנסת "רמב"ם" ובנם של מייסדי נוה-שאנן, חונך בילדותו בגן-הילדים הדתי "רמב"ם", ולמד בבית-הספר היסודי "תל-חי" בנוה-שאנן. חביב היה על חבריו, אהב את משחקי המלחמה ואת הספורט, והרבה בפעילות חברתית. כשהיה בן שתים-עשרה התקבל כחצוצרן וכמתופף בתזמורת חיפה וניגן גם בתזמורת הכבאים. מגיל צעיר שאף להתחנך בקיבוץ, ולאחר שסיים את לימודיו בבית-הספר היסודי, נתמלא מבוקשו זה. הוא עבר להתגורר בקיבוץ מזרע, שם סיים לימודי בית-הספר התיכון, השתתף באירועי הספורט (במיוחד בענף הכדורסל) ושימש מדריך נוער בתנועת "השומר הצעיר". בקיבוץ היה אהוב על חבריו והפליא להסתגל לתנאי החיים שם. על תקופת נערותו סיפרה חברתו מרים: "כינינו אותו "ינטי" בשל קשיי דיבורו, אך אהבנו אותו כולנו. ינטי היה ראש וראשון לשובבים בכיתה. מעשי הקונדס היו חביבים עליו יותר מכל, ובין הבנים היה הוא המנהיג. ינטי הוא שארגן את כנופית "היד השחורה", אשר נהגה להפחיד אנשים ממהרים בלילות. ימים יפים היו אלו". יעקב גויס לצה"ל בראשית נובמבר 1961 והוצב לחיל הרגלים. בשל מחלת הקצרת, שסבל ממנה בילדותו, נקבע סוג בריאותו נמוך מהרגיל. הוא ערער על הקביעה ודרש לזמן קונסיליום, כדי להעלות את הפרופיל הרפואי. הוא הצליח בכך והגשים את רצונו להצטרף לחיל קרבי. כשהגיעה עת שחרורו בראשית מאי 1964, התנדב לשירות בצבא הקבע, והתמיד בו עד יום מותו, במשך תשע שנים רצופות. במסגרת שירותו עבר קורסים רבים: קורס מ"כים נח"ל, קורס מ"כ רובאי, קורס מש"קי חבלה, קורס קציני חי"ר, קורס צניחה, קורס קציני מק"ב, קורס מפקדי פלוגות, וקורס פיקוד ומטה. את הקורסים כולם סיים בציונים גבוהים. לאחר שסיים בהצטיינות את קורס הקצינים הראשון, החליטו מפקדיו להשאירו כמדריך בבית-הספר לקצינים. שם הכיר את אשתו לעתיד, ניצה, ששימשה פקידה בבסיס. לאחר שנת הדרכה בבית-הספר, ביקש העברה ליחידה מבצעית, והוצב לחטיבת "גולני", בה שירת עד יום נופלו. במשך שנות שירותו התקדם במהירות בסולם התפקידים, עד שהגיע לדרגת סגן-אלוף, כמפקדו של גדוד 12. בספטמבר 1965 נשא לאישה את ניצה, והזוג עבר להתגורר בקיראון, שם נולדו בניהם שי ודורון. במסגרת תפקידו בצבא, נסע לעתים קרובות לסיורי קצינים בחו"ל. אחד מסיורים אלה נערך לפני מלחמת ששת הימים. כשנודע על הכוננות הגבוהה, שב מהר לארץ, ובמלחמה עלה עם גדודו להשתתף בכיבוש רמת הגולן. בשנת 1970, לאחר שעבר תפקידים רבים בצה"ל, כשהוא נודד עם בני משפחתו בכל הארץ, החל ללמוד גיאוגרפיה והיסטוריה באוניברסיטת תל-אביב. משסיים את לימודיו חזר לחטיבת "גולני" האהובה עליו, ואז זכה לתפקיד שהיה משאת נפשו – מג"ד של גדוד "ברק". ערב יום הכיפורים בילה בביתו חופשה קצרה. עוד לא הספיק למצות את חופשתו וכבר נקרא לחזור ליחידה. גדוד "ברק" בלם במלחמת יום-הכיפורים את עיקר כובדה של המתקפה הסורית. ביום י"ג בתשרי תשל"ד (9.10.1973) יצא בראש גדודו לעבר כפר בוקעתה כדי להדוף התקפת כוח קומנדו סורי. בקרב זה נפגע ונפל. שבעה חודשים לאחר נפילתו נולד בנו השלישי ונקרא שמו מתן-יעקב. יעקב הובא למנוחת-עולמים בחלקה הצבאית של בית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו אישה ושלושה בנים, ושני אחים. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב שר הביטחון דאז, משה דיין: "יעקב היה קצין בעל ידע מקצועי, אחראי ומסור, בעל נתונים גבוהים, ישר, יסודי, קצין מעולה ואהוד על הכל".
