שחר, מאיר
בן אפרים ואילה. נולד ביום ג' בניסן תש"ה (17.3.1945) בתל-אביב. בבית-הוריו, חניכי התנועה הז'בוטינסקאית, הונחו יסודות חינוכו ודרך-חייו. מאיר למד בבית-הספר היסודי "יהודה המכבי" ובחיבור הסיום שלו הביע את שאיפתו להיות מהנדס-אוירונים, אך קודם לכן אמר להיות טייס כדי לסלול את הדרך ללימודיו. כבר אז החל להתבלט בחייה החברתיים של הכיתה ככותב-מחזות וגם היה ה"כוכב" הראשי בביצועם. את לימודיו התיכוניים סיים בבית-הספר התיכון העירוני ד', בו היה אהוב ונערץ, ספורטאי מוכשר, במיוחד בענף האתלטיקה הקלה וכדורסלן ב"מכבי" תל-אביב. עד מהרה נעשה למנהיג-השכונה אשר בה גר. ביולי 1963 גויס לצה"ל והתנדב לחיל-האויר כשהוא מוכן לשרת את העם ואת המדינה בכל כוחו ומרצו. הוא הזניח את הספורט כדי להיות בין "הטובים ביותר", כי המדינה אמנם זקוקה לספורטאים אך עוד היא זקוקה ללוחמים- טייסים. בשנת 1965 סיים מאיר קורס טיס כחניך מצטיין והצטרף לשירות-קבע. גם כאן הוא גילה כשרונות מבריקים בתחום המקצועי. וכעבור שנה קיבל דרגת סגן והתמנה לקצין-המיבצעים של טייסת המירז'ים אשר בה שירת. הוא לא משך את ידו גם מן הצד החברתי ולבו היה נתון לו בהשתתפות פעילה בהווי-החיל בחיבור שירים ופליטונים והיווה את הרוח החיה בכל מסיבה. בשנות-חייו הקצרות שימש דוגמא לחבריו. בעליצות-החיים שבו השכיל להתחבב על כל מכריו וכושרו משך אותם אליו. תמיד נראה כשהוא מבקש פמליה, ונמצא תמיד לכל דורש גם בעצה וגם במעשים. מעל הכל היה החיוך קורן על פניו. בדבריו היתה השקפה פילוסופית על החיים וקשה היה לעמוד בפני חוש ההומור שלו. חוג-מכריו היה רחב ומגוון; ילדים היו אהובים עליו והם העריצו אותו. גם המבוגרים העריכו את דעותיו – ומפקידו מעל לכולם. במלחמת ששת הימים, ביום כ"ו באייר תשכ"ז (5.6.1967), הוא היום הראשון לקרבות, ביצע מאיר ארבע גיחות מבצעיות מעל שדות מצרים וסוריה; באחת מהן הפיל מיג ;21 ובגיחה הרביעית מעל שדה דמשק נפל. כעבור ששה שבועות הוחזרה גופתו מסוריה לארץ ואז הובא למנוחת- עולמים בבית- הקברות הצבאי בקרית שאול. לאחר נפלו הועלה לדרגת סרן. כדורסלני "מכבי" תל-אביב מנציחים מדי שנה את זכרו בטורניר, אשר בו מוענק לקבוצה מהנצחת גביע על-שמו של מאיר, הכדורסלן והטייס המצטיין. גם בית-ספרו (תיכון עירוני ד') עורך שנה שנה תחרויות- ספורט לזכר תלמידיו שנפלו גם בהן נושא הפרס הראשון לספורטאי המצטיין בבית-הספר את שמו של מאיר. זכרו הועלה ב"מכבים", בטאון הסתדרות מכבי ישראל. כן הוקדשו לו כמה עמודים בחוברת "פרחים עצובים" שהוציא בית-הספר לזכר בוגריו שנפלו במערכה.
