שחר, יעקב-מרדכי (“יענקלה”)

בן לסלו וגיזלה. נולד ביום ד' במרחשון תש"א (5.11.1940) בבודפשט, בירת הונגריה בימי רדיפות היהודים שם. בשנת 1944 עבר את הגיהנום ושהה במחנות שונים ובנס הצילה אותו אמו והוא נשאר בחיים כי השגיחה עליו בשבע עיניים. האב ניספה במלחמת-העולם השנייה, ואחרי המלחמה, בשנת 1948, בעיצומה של מלחמת-הקוממיות, עלתה האם לארץ עם בנה. הבן למד ב"ישיבה" במאה-שערים ולאחר-מכן למד בקיבוץ צובה מטעם "עליית הנוער". היה ילד חרוץ ושקט ואהב את מולדתו ואת ירושלים אשר בה התגורר כל הזמן. אחרי שעזב את הקיבוץ התחיל לעבוד ב"סולל-בונה", בתחילה כפועל פשוט ואחר-כך התמחה בטפסנות ובברזלנות. למד גם שרטוט. עם שהתעניין בספורט היתה לו נטייה לספרות תורנית. היה נער רציני וישר ובן מסור ואוהב לאמו; את כל משכורתו הביא במלואה לאמו אשר אהב ולשלומה דאג תמיד. לחבריו היה נאמן וטוב. גויס לצה"ל בנובמבר 1958 ואחרי שהשתחרר מן הצבא היה יוצא מדי פעם למילואים. גם לפני מלחמת ששת הימים נקרא לדגל וביום השלישי לקרבות, הוא כ"ח באייר תשכ"ז (7.6.1967), נפל בקרב שנערך ליד בית-החולים האיטלקי בירושלים. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. ב"יסודות", בטאון הסתדרות פועלי הבניין, הועלה זכרו.