שחר, זלמן

בן ברטה ואריה לייב, נולד בשנת 1928 בעיר לבוב, פולין. בשנת 1935, בהיותו בן שבע, עלה עם הוריו לארץ. המשפחה התיישבה בתל-אביב. זלמן סיים בית-ספר יסודי ועבד כצורף. היה חבר פעיל ב"הגנה" ובפברואר 1947 הצטרף לשורות הנוטרים. בפרוץ מלחמת-העצמאות לאחר החלטת עצרת האו"ם על חלוקת הארץ, הצטרף לכוחות המגן ושירת בחטיבת "גבעתי". חבריו של זלמן מעידים עליו כי היה חייל שראה בקרב צו קדוש שעל כל צעיר לקיימו. ביום י' באדר ב' תש"ח (21.3.1948) יצא באחד המשוריינים לליווי שיירה מניצנים. ליד מחנה חסה נתקלה השיירה במארב ערבי והמשוריין שלו נתקע. אנשי המשוריין לחמו במאות ערבים, שמפקדם היה קצין בריטי, והחזיקו מעמד עד שחולצו. בקרב זה, עת השיב אש מאחד מאשנבי המשוריין, נפגע ונפל. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בבאר טוביה.