שחר, אור

בן יונה ויוסף, נולד ביום י"ט באב תשמ"ה (6.8.1985) בקיבוץ יד מרדכי, שם גדל ורכש את חינוכו והשכלתו מבית התינוקות דרך הפעוטון, הגן ובית הספר היסודי ועד שסיים את כיתה י"ב בתיכון המקומי "שקמה". מערכת החינוך של יד מרדכי הדגישה את ערכי "הקיבוץ של פעם" – הרבה חופש, מעט פורמאליות, ערך השוויון בין בני האדם, ערכי טבע והיסטוריה של יד מרדכי ושל ארץ ישראל והרבה ציונות. על אלה הוסיפה אווירת הבית שעטפה את אור ואת אחיו – עופר האח האמצעי ושחף הצעירה ביותר, בהרבה חום ואהבה, הדגישה ערכי התחשבות בזולת והוגנות והעניקה הרבה מאד תשומת לב לפעלתנות בחיק הטבע ולחשיבותם של מועדים וחגים. מגיל צעיר נמשך אור לסיפורים ויותר מאוחר לסרטים עתירי דמיון כמו אפשרו אלה לנפשו הסקרנית להרחיב עד מאד את תחומי חיפושיה. אור בגר והיה לאדם הגון, עדין ומתחשב, צנוע וביישן שאינו משתף בקלות אחרים ברגשותיו אבל משעה שהוא משתחרר הוא מתגלה כאיש חברה מלא הומור ושמחת חיים. נפשו חסרת המנוח וסקרנותו שאינה יודעת שובע באו לידי ביטוי במגוון רחב של עיסוקים החל מספרות וקולנוע, דרך פעילויות מחשבים למיניהן עבור לעיסוק נלהב בכדורגל ובטיפוח עקשני של כושר גופני וכלה בבילויים עם חברים באתרי בילוי שונים ברחבי הארץ. משיכתו לספרות וקולנוע לא מנעו ממנו מלפתח מיומנויות טכניות לא מבוטלות בתחום הפעלת מחשבים וא"כ במקצועות החיילות בצבא. באוגוסט 2004 התגייס אור לצה"ל והחל את שירותו בחיל ההנדסה. מבחינת מגעיו עם אנשים ונושאי התמחות מקצועית היטיבה עימו היציאה לצבא. ההיכרות עם אנשים חדשים ומציאות חדשה והחובה לעמוד בדרישות מקצועות החיילות חשפה לאט ובביטחון יכולות שהיו טמונות באור ומחכות לנביטה. למרות עדינותו, ביישנותו וצניעותו ולמרות מבנהו הפיסי, השברירי לכאורה, השתלב אור בחיי הצבא המחוספסים והתובעניים וגם רכש לאט ובהתמדה את חיבתם והערכתם של חבריו ומפקדיו. המפגשים בחברת הצעירים והצעירות שהכיר זה עתה, איתם יצא לפעילויות בטחוניות ולבילויים גילו לו ולנו עד כמה הוא אוהב את החיים וביישנותו הטבעית רק מסתירה זאת. כשהיה מגיע לחופשות היה אור "מסתער" על כל מה שמאפשרות לו שעות החופשה הקצרות. היה קורא ואוכל בו – זמנית, צופה בטלוויזיה ומארגן יציאה עם חברים לבילוי או למשחק כדורגל בו- זמנית, ישן מעט, ובקיצור – חסר מנוח. כאילו גילה לו ליבו שזמן רב לא נותר לו… אור התחיל כבר לתכנן את החיים שלאחר השחרור אבל היו אלה רק ראשיתם של חיפושי דרך. הוא חשב על עיסוקים בתחומי הקולנוע, ניסה, מבלי שידענו, לכתוב סיפור ותסריט אבל עיקר מחשבותיו ועיסוקיו קשורים היו עדיין לשירות הצבאי אותו אהב ושבשלהיו עמד כשפרצה מלחמת לבנון השנייה. אור יצא לפעולה שממנה לא חזר באותה כוונה שבה מילא את חובת שירותו הצבאי כולו- בנכונות, בהבנת הכורח ובתחושות הרעות לחבריו הלוחמים. מסיפורי חבריו לאחר הקרב, למדנו על נחישותו, יכולתו המקצועית ועל אומץ הלב שאפילו אנו שגידלנו וטיפחנו אותו באינטימיות רבה כל כך, לא זכינו להכיר. בטרם עלה אור יום הי"א באב תשס"ו (5.8.2006) נפל אור במלחמה והוא בן עשרים-ואחת. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון. אור הובא למנוחות ביד מרדכי בה נולד, צמח והיה לעלם חמודות. על מצבתו נחקקו המילים: "אהובנו, פרח שלנו, אפילו להיפתח לא ניתן לך". הבן היקר והאהוב שלנו נפל לפני שהספיק לממש ולו במעט שבמעט את פוטנציאל האור והאושר שהיה גלום בו בשפע ושהמתין לרגע של פריצה מרהיבה. נפילתו היא אבידה איומה עבורנו. אהבנו אותו ואנו אוהבים אותו ומתגעגעים אליו והוא חסר לנו כל כך. ואנו מתקשים לעכל את פרידתנו הסופית מעימו להתארגן מחדש בעולם שאוריק שלנו איננו בו. משפחת שחר ביד מרדכי – שחף, עופר, יונה ויוסי.