שחרי, יאיר (“יאיקה”)

בן דוב וטובה. נולד ביום כ"ד במרחשון תרצ"ו (20.11.1935) בתל-אביב. אחרי שסיים את לימודיו בבית-הספר היסודי בעירו למד בבית-החינוך שם וכשסיים את הלימודים בו המשיך ללמוד בבית-הספר התיכון העירוני ד'. בדצמבר 1953 גויס לצה"ל ושירת במסגרת נח"ל וגמר בה את שירותו הסדיר לאחר מיבצע סיני. כאשר הוקמה החטיבה שבה השתתף עבר לפלוגת-הסיור של החטיבה ושירת בה עד יום נפלו. יאיר גמר קורס של מרכזי משק במדרשה על-שם רופין ובכל נימי-נפשו היה חקלאי. הוא אהב את הצומח ולא חשוב היה לו מה מקום הצמח – אם בשדות-הבר או בגינת-הפרחים הקטנה שעל-יד חדרו. גם אהבתו העזה לבעלי- החיים ראויה לציון ואחת העבודות האהובות עליו היתה היציאה למרעה – ובמיוחד בימי-סגריר. יאיר אהב עבודה ונהנה מכל עבודה בלא הבחנה. אהב לקרוא ספרים והצטער שאין הזמן מספיק לו לקריאת החומר שהצטבר, כגון: כתבי-העת הדנים ברפואה וטרינרית, בגן ובנוף, בטבע ובארץ ובגן-החיות. קרבתו לטבע מעידה על נפשו הרגישה שאהבה שירה וקריאה בספרי-שירה. בכל אלה היה נתון ראשו ורובו בקיבוץ מעין-ברוך אשר אותו עשה למקום-מגוריו ולביתו. גם לפני מלחמת ששת הימים נמצא במסגרת-המילואים ונמנה עם החיילים הוותיקים ביחידה. חבריו ציינוהו כאיש צנוע ולבבי האוהב את הארץ ונופיה. איש-סיור היה בכל רמ"ח אבריו, אשר לחם על הישארותו בפלוגה גם כאשר ניתנה לו האפשרות לעבור לתפקיד צבאי במשקו – ובפלוגתו אמנם נשאר עד נפלו. בצאתו למילואים היתה אמונתו ותקוותו חזקה ונאמנה שיחזור הביתה למשק ולחיק-משפחתו וימשיך לארוג בחוטי-אושר את רקמת חייו המשפחתיים והחברותיים. ואמונתו אמנם עמדה לו בקרבות האכזריים והמרים עם האויב, שבהם עמד יחד עם חבריו-ליחידה ואשר עמהם היה קשור. אך ביום השלישי לקרבות, הוא כ"ח באייר תשכ"ז (7.6.1967), מצא את מותו בהתקפת חיל-האויר במבואות העיר שכם. הניח אשה וילד אשר בנפול אביו כמעט מלאה לו שנה. הובא לקבורה בבית-הקברות הצבאי בעפולה והועבר לאחר-מכן למנוחת-עולמים בבית-הקברות בקיבוץ מעין-ברוך. במלאת "שלושים" לנפלו הוציא קיבוצו עלון לזכרו ולזכר עוד שניים מחבריו. קיבוצו הוציא חוברת לזכרו בשם "יאיקה". בספר "בדרכם", שבהוצאת איחוד הקבוצות והקיבוצים לזכר חברי האיחוד שנפלו במערכה, הובאו דברים עליו ואליו.