שחור, מרים (הפרטיזנית)
בת לאה ואפרים, נולדה ביום ה' בטבת תרפ"ט (18.12.1928) בירושלים. דור רביעי בארץ. לפני למעלה ממאה שנה עלו אבות אבותיה לארץ והיו בין שומרי חומות טבריה, צפת וירושלים. אביה, מורה בבית-הספר היסודי "ביל"ו" בתל-אביב, עודד את בתו לצאת לדרך חלוצית. התחנכה בכפר הנוער בן שמן, הצטרפה לתנועת "הנוער העובד" ויצאה אחר-כך להכשרה בעין חרוד, בית הערבה ונען. אמיצת-לב, ישרת-אופי, עליזה – "כנף רננים" קראו לה. מרים מצאה עניין רב בחיי הקיבוץ והירבתה להביע דעתה על חיי החברה. לא היה ענף חקלאי שלא התמחתה בו. חרשה וזרעה, עבדה בגן-הירק ובמשתלה, ברפת, בדיר ובלול, טיפלה בתינוקות והיתה טרקטוריסטית. בכל עת-מצוא היתה עולה על הטרקטור ונוהגת בו וכך למדה לחרוש כאחד הבנים. גם בפלמ"ח, שאליו הצטרפה בעודה צעירה לימים, הצטיינה כאחד הבחורים. עוד בטרם מלאו לה 18 שנה יצאה עם חבריה לחפש קבוצה שהתאמנה בסביבות יריחו וים-המלח ועקבותיה אבדו. מרים היתה הראשונה שגילתה את התועים בדרכם. היא נודעה כאלופת שחיה וריצה, טיפוס בהרים וזריקת רימונים ועל-כן כינוה "הפרטיזנית". "אני קוראת וחוזרת וקוראת בדפי ספרה של חנה סנש" – כתבה מרים באחד ממכתביה – "את הספר אניח למראשותי, מתחת לכרי. אכן, זוהי הדמות שכמוה אחפוץ להיות". מרים עברה קורסים מיוחדים לסיירים וגששים ובהיותה בנגב, שעליו חלמה תמיד ובו רצתה לבנות את ביתה, סיירה ואיבטחה את צינור-המים, לא רחוק מגבול מצרים. באחד הסיורים הללו נפלה, כשבועים לפני שעמדה להקים בית בישראל. חוליה בת 9 אנשים יצאה לסיור בדרך מגבולות לנירים. בעוברה את הכפר הערבי שועוט ארבה לה כנופיה גדולה. מאחד הבתים נשמעה ירייה ומיד הותקפה החוליה על-ידי המון בדווי. שלושה מן הבחורים נפלו מיד. השישה שנותרו נתפלגו לשתי קבוצות והחלו להימלט על נפשם, אך ההמון הדביק את אחת הקבוצות. מרים, שהיתה בחבורה השנייה, זרקה שני רימונים והפילה חללים בהמון הבדווים. השלושה הספיקו להימלט, אך ההמון רדף בחימה אחרי מרים ושני חבריה. השניים נפלו בקילומטר הראשון ואילו מרים, שהיתה קלת-רגלים, נמלטה הרחק מן הכפר, עד שבדווי רכוב על סוס הדביק גם אותה וירה בה. למחרת, כשנכנס כוח עברי לכפר, מצאוהו ריק מאדם. נמצאו בו שלושת החללים היהודים והרוגים בדווים. שני החללים האחרים נמצאו בשדה והרחק משם נתגלתה גופתה של מרים ליד מחילה קטנה שאליה זחלה בשארית כוחותיה ושם מתה מאיבוד דם רב ביום כ"ו בכסלו תש"ח (9.12.1947). נקברה בנחלת יצחק. ביום כ"ה באלול תשי"ד (23.9.1954) הועברה למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שבמקום. "חורשת מרים" ניטעה בנגב על-ידי הקרן-הקיימת-לישראל לזכרה של מרים בת ה19-.
